ברוכים הבאים לפרק נוסף של Microsoft Knowledge Nuggets על M365. אני המערך שלכם מרקו פיטרז. הנושא של היום הוא נושא שכמעט כולם שמעו עליו, אך מעטים באמת יודעים להסביר מה זה בעצם Azure DevOps. האם זה רק כליל עם מפתחים או שזה משהו גדול בהרבה? אז אתם רוצים לבנות תוכנה. אולי זה אתר אינטרנט, אולי אפליקציה לנייד, אולי משהו שיעזור לחברה שלכם לפעול טוב יותר. ואתם מתיישבים לתכנן את זה. אתם צריכים כליל למעקב אחר משימות, מקום לשמור קוד, דרך לבדוק את העבודה, וצורך להפיץ את זה לאנשים. לפני שתשימו לב, תמצאו את עצמכם להטוטנים בין חמישה כלים שונים מחמש חברות שונות. אחד לניהול משימות, אחר לקוד, שלישי לבדיקות, רביעי לפריסה, ואף אחד מהם לא מדבר עם השני. זה בלגן. מייקרוסופט הסתכלה על הקאוס הזה ובנתה משהו כדי לתקן אותו. קוראים לזה Azure DevOps, וזה לא סתם עוד כלי שמוסיפים להרמה. זו פלטפורמה אחת מחוברת שמטפלת בכל מחזור החיים של פיתוח התוכנה, תכנון, כידוד, בדיקות ופריסה, הכל במקום אחד. בסוף הפרק הזה, תבינו מה זה Azure DevOps באמת, ואיך חמשת הרכיבים המרכזיים משתלבים יחד. חישבו על זה כמו על בניין משרדי מודרני. Word ו-Excel הם חדרים נפרדים שבהם אתם עובדים. Microsoft 365 הוא כל הבניין עם מערכות ההבטחה והטיוק. Azure DevOps הוא אותו רעיון. זה כל הבניין עבור פיתוח תוכנה, לא רק חדר בודד. אז, מה זה בדיוק Azure DevOps? הנה ההגדרה הפשוטה ביותר. Azure DevOps היא פלטפורמה מחוברת לכל מחזור החיים של פיתוח התוכנה. זה נשמע מורכב, אז בואו נפרק את זה. לפני 20 שנה, אם רציתם לבנות תוכנה, הייתם קונים מוצרים נפרדים לכל דבר. כלי אחד למעקב אחר בגים, אחר לניהול קוד מקור, שלישי לאוטומציה של בנייה, רביעי לבדיקות, חמישי לפריסה, והייתם מבלים חצי מהזמן רק בניסיון לגרום להם לשתף נתונים. מייקרוסופט בחנה את המורכבות הזו וחשבה, מה אם כל השירותים האלה יעבדו יחד תחת קורת גג אחת. אז הם בנו את Azure DevOps. זה לא כלי אחד, אלא חמישה שירותים שעובדים יחד. Azure Boards לתכנון, Azure Repose לקוד, Azure Pipelines לאוטומציה, Azure Test Plans לאיכות, ו-Azure Artifacts לשיתוף חבילות. כל אחד עושה את עבודתו, אך כולם מחוברים זה לזה. בואו נחזור לאנלוגיה של בניין המשרדים. דלפק הקבלה מנהל את מי שנכנס. צוות האבטחה מגן על הבניין. אלו הם בקרות הגישה והמדיניות שלך. לכל אחד יש תפקיד, אבל כולם תחת קורת גג אחת. הם משתפים מידע. הם עובדים יחד. זה כל העניין. והנה החלק הכי טוב למתחילים. ל-Azure DevOps יש מסלול חינמי. ניתן ליצור חשבון, להתחיל פרויקט ולהשתמש בתכונות הליבה ללא תשלום. חמישה משתמשים בחינם מקבלים גישה מלאה. מספר בלתי מוגבל של בעלי עניין מקבלים גישה מוגבלת בחינם. אז, ניתן להתחיל ממש היום ללא עלות ולבדוק אם זה מתאים לך. אין צורך בחרטיס אשראי. ללא שיחות מחירה. פשוט ייכנסו dev.azure.com וצרו חשבון. אז בואו נעבור על חמשת השירותים אחד אחד. החל מהמקום שבו העבודה שלך מתחילה. Azure Boards, מרכז הפיקוד של הפרויקט שלך. Azure Boards הוא המקום שבו מתכננים ועוקבים אחר העבודה. חשוב על זה כמרכז הפיקוד של הפרויקט שלך. אם השתמשת פעם בפתקיות דביקות על קיר כדי לעקוב אחר משימות, כבר הבנת את הרעיון. אבל במקום פתקיות פיזיות שנופלות והולכות לאיבוד, Boards נותן לוח כנבן דיגיטלי שכולם בצוות יכולים לראות ולעדכן בזמן אמת. בואו נפרק את זה. מתחילים ביצירת פריטי עבודה, Work Items. פריט עבודה הוא כל דבר שצריך לעקוב אחריו. סיפור משתמש, תכונה, אפיק, משימה או בג. לכל אחד יש שדות לתיאור, עדיפות, סטטוס ולמי הוא מוקצה. אתה מארגן את פריטי העבודה הללו בבקלוג, שהוא רשימה מתועדפת של כל מה שצריך לעשות. ניתן לקבץ אותם להיררכיות. אפיקים למעלה, תכונות מתחת, סיפורי משתמש מתחת לאלו ומשימות תחת הסיפורים. זה נותן תמונה ברורה של מה בונים ולמה. לאחר מכן מתכננים ספרינטים. ספרינט הוא פרק זמן קצוב, בדרך כלל שבועיים, שבו הצוות מתחייב להשלים קבוצת פריטי עבודה. גוררים פריטים מהבקלוג לספרינט, ופתאום יש תוכנית. כולם יודעים על מה הם עובדים ומתי זה אמור להסתיים. יש לך גם שאילטות, שאילטות מאפשרות לחפש ולסנן את פריטי העבודה שלך. הראה לי את כל הבגים שהוקצו לסרה ושעדיפותם גבוהה. הראה לי את כל סיפורי המשתמש בספרינט הנוכחי שעדיין פעילים. שאילטות הן עוצמתיות כי הן הופכות את הנתונים של אחל התשובות. ניתן לשמור אותן, לשתף אותן ולהשתמש בהן כדי לבנות לוחות מכוונים, דשבורדס. ולוחות מכוונים הם המקום שבו הכל מתחבר יחד. ניתן ליצור לוחות מכוונים מותאמים אישית עם איסומונים המציגים תרשימי ניצול, מהירות, ספירת פריטי עבודה ועוד. הצוות שלכם מקבל תצוגה חיה של ההתקדמות מבלי שאף אחד יצטרך לכתוב דוח סטטוס. הרשו לי לתת לכם דוגמה מהירה. דמיינו צוות קטן שבונה אתר אינטרנט. בעל המוצר יוצר אפוס בשם פורטל לקוחות. תחתיו הם יוצרים תכונות כמו רישום משתמשים והיסטוריית הזמנות. תחת רישום משתמש הם יוצרים סיפורי משתמש כמו כלקוח אני רוצה ליצור חשבון עם האימייל שלי. תחת הסיפור הזה מפתחים יוצרים משימות. בניית תופס רישום, הגדרת אימות אימייל, כתיבת בדיקות יחידה. כל משימה משוייכת למישהו. הצוות עוקב אחר ההתקדמות בלוח קנבן. כולם יכולים לראות מה בוצע, מה בתהליך ומה הצעד הבא. עכשיו, השבו זאת לשימוש באקסל או בלוח מחיק. אקסל הוא סטטי. אתם שולחים גיליון אלקטרוני במייל, מי שהוא מעדכן אותו ושולח בחזרה, ועד שהוא מגיע עליכם הוא כבר לא מעודכן. לוח מחיק טוב יותר לסיעור מוחות, אבל אי אפשר לחפש בו. הוא לא מחובר לחלום, ואם מי שהוא מוחק משהו, זה נעלם. לוחות הם חיים. ניתן לחפש בהם. הם מחוברים לקוד שלכם, לבדיקות שלכם ולפריסות שלכם. כשמי שהוא מעדכן פרית עבודה, כולם רואים זאת באופן מיידי. אז, תכננתם את העבודה. אתם יודעים מה צריך להיבנות, אבל אתם צריכים מקום להכסן את הקוד בפועל. כאן נכנס לתמונה Azure Repos. Azure Repos, הבית הקבוע של הקוד שלכם. אז, תכננתם את העבודה. אתם יודעים מה צריך להיבנות, אבל אתם צריכים מקום להכסן את הקוד בפועל. כאן נכנס לתמונה Azure Repos. Azure Repose הוא בקרת גרסאות עבור הקוד שלכם באמצעות Git. Git הוא התקן בתעשייה, ורוב המפתחים כבר משתמשים בו. Repose נותן לכם מקום להרח את מאגרי הגיט שלכם ממש בתוך Azure DevOps. הנה אנלוגיית כתיבת הספר. דמיינו שאתם כותבים ספר עם צוות של מחברים. אתם יכולים לשלוח פרקים הלוך ושוב במייל. מי שהוא עורך את פרק 3 ושולח, מי שהוא אחר עורך שוב. ותוך זמן קצר יש לכם קבצים בשמות פרק 3 סופי ו2 גרסה אמיתית. דוק אקס, ואף אחד לא יודע מה הגרסה האמיתית. כך נראה פיתוח תוכנה לפני בקרת גרסאות. עם Git ב-Azure Repose, כולם עובדים מאותו מאגר מרכזי. אתם יוצרים ענף, ברנץ'. חישבו על זה כעל עותק משלכם של הספר, שבו אתם יכולים לבצע שינויים מבלי להשפיע על אף אחד אחר. אתם כותבים את הפרק שלכם, בודקים אותו. וכשאתם מוכנים, אתם יוצרים בקשת מזוג, pull request. זו בקשה למזג את השינויים שלכם חזרה לתוך הספר הראשי. מחברים אחרים בודקים את השינויים שלך, משאירים הערות ותופסים טעויות. ברגע שכולם מאשרים, השינויים שלך ממוזגים וההיסטוריה כולה מתועדת. אתה יכול לראות בדיוק מי שינה מה, מתי ולמה. זו הסיבה שמתחילים צריכים להתעניין בזה. אין יותר שמות קבצים מבולגנים או תהיה אם אתה עובד על הגרסה העדכני. אין יותר דריסה מקרית של עבודה של מישהו אחר. גיט מעניקה לך רשת ביטחון. אתה יכול להתנסות, לעשות טעויות ולחזור אחורה עם מה שהוא נשבר. זה כמו שיהיה כפתור, ביטול לכל הפרויקט שלך. וכאן נכנס הקשר ל-Aboards. אתה יכול לקשר את הקומיץ ובקשות המזוג ישירות לפריטי עבודה. כשמפתח מתקן בג, הוא כולל את מזהה הבג בהודעת הקומית, והוא מקושר לפריט ב-Cboards. פתאום, יש לך יכולת עקיבות מלאה. אתה יכול לראות בדיוק אילו שינויי קוד נעשו עבור כל פיצ'ר או תיקון בג. מנהלי מוצר יכולים ללחוץ על פריט עבודה ולראות את הקוד שנכתב בפועל. מפתחים יכולים להסתכל על קומית ולראות לאיזה סיפור משתמש הוא שייך. הכל מחובר. אז, הקוד שלך כעת מאוכסן ומתועד. הוא בטוח. הוא מנוהל בגרסאות. אבל, הוא רק יושב שם. איך גורמים לו באמת לרוץ? איך הופכים את הקוד הזה ליישום עובד שאנשים יכולים להשתמש בו? כאן נכנסת Azure Pipelines. Azure Pipelines, מנוע האוטומציה. Azure Pipelines הוא מנוע האוטומציה שבנה, בודק ומפיץ את הקוד שלך באופן אוטומטי. במילים פשוטות, הוא לוקח את הקוד והופך אותו ליישום רץ בלי שתצטרך לעשות זאת ידנית. תחשוב על זה כמו מאפייה. דמיין שאתה מנהל מאפייה והופך כל כיכר לחם ביד עבור כל הזמנת לקוח. ככה נראית פריסה ידנית. מי שהוא כותב קוד, אתה מעתיק אותו ידנית לשרת, מריץ ידנית את הבנייה ובודק ידנית אם זה עובד. זה איתי, מועד לטעויות, ואם יש הרבה הזמנות, אתה פשוט לא יכול לעמוד בקצב. כאן נכנסת Azure Pipelines. אתה מאוטומט את כל התהליך. אתה מגדיר אותו פעם אחת, והוא רץ אוטומטית בכל פעם שמישהו משנה את הקוד. זה נקרא CCD, אינטגרציה רציפה ומסירה רציפה. הנה מה שאינטגרציה רציפה אומרת. בכל פעם שמפתח דוחף קוד למאגר, הצינור בונה אוטומטית את היישום ומריץ בדיקות. אם מה שהוא נשבר, אתה יודע מיד, לא שבועיים אחר כך כשמישהו מנסה לפרוס, אלא ברגע האמת. המפתח מקבל התראה ומתקן את זה, והם דוחפים שוב. בגים מתגלים מוקדם כשהתיקון שלהם זול, ולא מאוחר כשהוא יקר. אספקה רציפה פירושה שקוד שנבנה ונבדק נפרס אוטומטית לסביבות שלך. תחילה לסביבת בדיקות שבה QA יכול לאמץ זאת, אחר כך לסטאגינג לבדיקות סופיות, ולבסוף לסביבת ייצור שבה המשתמשים רואים זאת. בכל שלב ניתן להטמיע אישורים מובנים. מנהל עשוי להידרש לאשר פריסה לסביבת הייצור. מוביל QA עשוי להידרש לחתום על תוצאות הבדיקות. הפייפליין מטפל בכל זה. בואו נפרק את התכונות המרכזיות. יש לך קובצי YML, שלבים, אישורים וסוכנים. YML הוא קובץ טקסט פשוט שבו מגדירים את הפייפליין. הוא נמצא במאגר שלך לצד הקוד, מה שאומר שהאייפליין מקבל גרסאות בדיוק כמו הקוד. ניתן לראות מי שינה אותו, מתי ולמה. שלבים מאפשרים לחלק את הפייפליין למקטעים לוגיים. בנייה, בדיקה, פריסה. אישורים מאפשרים לחסום פריסות כך שרק מורשים יוכלו להעלות לסביבת הייצור. סוכנים הם המכונות שמריצות בפועל את הבנייה שלך. מייקרוסופט מספק את סוכנים מאוכסנים או שאפשר להריץ סוכנים משלך. למה זה משנה למתחילים? כי פריסות ידניות הן הגורם מספר אחת לתקלות בסביבת הייצור. מי שהוא שוכח שלב, מי שהוא מעתיק קובץ לא נכון, מי שהוא פורס לסביבה הלא נכונה. פייפליינס מבטלים את כל זה. הם רצים באותה דרך בדיוק בכל פעם. בלי טעויות אנוש, בלי שלבים נשכחים, והם מהירים. צוות אחד שקראתי עליו צמצם את הפריסות הידניות משעות ארוכות למד מינוס 10 או 15 דקות, בלבד לאחר הגדרת Azure Pipelines. זה לא שיפור קטן, זאת טרנספורמציה. אז, הקוד שלך הבנוי נבדק ופרוס. אבל לפני ששולחים אותו ללקוחות, צריך לוודא שהוא באמת עובד. לא רק שהוא מתכמפל, אלא שהוא עושה את מה שהוא אמור לעשות. כאן נכנס לתמונה Azure Test Plans. Azure Test Plans, איכות ללא ניחושים. אז, הקוד שלך נבנה ונפרס. אבל האם הוא באמת עובד? לא רק במכונה שלך, ולא רק במסלול האופטימלי. האם הוא עובד כשמישהו מקליד משהו לא נכון, כשהרשת איטית, או כשאלף איש משתמשים בו בבת אחת? כאן נכנס לתמונה Azure Test Plans. Test Plans הוא בדיקות מובנות של בדיקות ידניות ובדיקות חקירה. תחשבו על זה כמו צ'קליסט לפני טיסה של טייס. טייסים לא סתם נכנסים למטוס ומקווים לטוב. יש להם צ'קליסט. בודקים עדפים, דלק ומכשירים בכל פעם, כי פספוס של דבר אחד יכול להיות קטסטרופלי. תוכנה זה אותו הדבר. בג בסביבת הייצור עלול לעלות לכם בכסף, בלקוחות ובמוניטים. Test Plans מספק לכם את רשימת הבדיקות הזו. כך זה עובד. אתם יוצרים מקרי בדיקה. כל מקרי בדיקה מתאר דבר ספציפי לבדיקה. התחברות עם שם משתמש וסיסמת הקינים. ניסיון התחברות עם סיסמה שגויה. ניסיון שליחת תופס ללא מילוי שדות חובה. לכל מקרי בדיקה יש שלבים לביצוע ותוצאות מצופות. הבודק עובר על המקרים האלה שלב אחר שלב ומסמן כל אחד כעובר או נכשל. אם בדיקה נכשלת, ניתן לדווח על בג ישירות ממקרי הבדיקה. הבג נוצר כפריט עבודה בסיבורדס, מוקצה למפתח המתאים ומקושר לבדיקה למעקב מלא. ניתן לקבץ מקרי בדיקה לסביטות בדיקה. אולי יש לכם סוויטה לתהליך התשלום, אחרת לרישום משתמשים ועוד אחת ללוח הבקרה. לאחר מכן מארגנים את הסביטות האלה בתוכניות בדיקה לגרסאות או ספרינטים שונים. ניתן לראות בדיוק מה נבדק, מה עבר, מה נכשל ומה עדיין לא נבדק. החיבור ל-Aboards הוא המקום שבו זה הופך לעוצמתי. כשבדיקה נכשלת, נוצר בג ישירות בסיבורדס. המפתח רואה אותו, מתקן, דוחף את התיקון, והפייפליין בונה ופורס את הגרסה החדשה. הבודק מריץ את הבדיקה שוב. היא עוברת. הבג נסגר. כל זה קורה בתוך פלטפורמה אחת, בלי לשלוח גיליונות אלקטרוניים במייל ובלי להעתיק דוחות בגים בין מערכות. הכל מחובר. אהיה קנה איתכם. מתחילים נוטים לעיתים קרובות להתעלם מטסט פלנז. בדיקות נראות כמו עבודה נוספת. אתם רק רוצים לשחרר את הקוד שלכם. אתם רוצים לראות אותו באוויר. אבל הנה העניין. לכל מפתח שדיברתי איתו יש סיפור על בג שהגיע לעיצור וגרם לאסון. מערכת תשלומים שכימבא לקוחות פעמיים. דף התחברות שקרס תחת אומס. פיצ'ר שמחק נתונים במקום לשמור אותם. הבגים האלה הם תמיד אלו שהיו יכולים להימנע עם בדיקה פשוטה. טסט פלנז הוא ביטוח זול. זה דורש קצת זמן מראש. אבל חוסך לכם המון כאב בהמשך. ככל שהצוות גדל, תיתקלו בבעיה נוספת. תתחילו לכתוב את אותו הקוד שוב ושוב. פונקציות עזר, רכיבי לוגים, מעטפות API, תעתיקו ותדביקו קוד בין פרויקטים ומהר מאוד יהיו לכם חמש גרסאות שונות של אותו הדבר, כולן מעט שונות וכולן עלולות להיות עם בגים. כאן נכנס לתמונה Azure Artifacts. Azure Artifacts משתף את אבני הבניין שלכם. Azure Artifacts הוא מנהל חבילות עבור ספריות הקוד שלכם והדרך הטובה ביותר לחשוב עליו היא כמו על קוביות לגו. במקום לבנות כל חלק מאפס בכל פעם, אתם לוקחים קוביות מוכנות ומחברים אותן יחד. כשמישהו בצוות שלכם בונה ספריית לוגים הוא מפרסם אותה ל-Artifacts ואז כל השאר יכולים למשוך אותה לפרויקטים שלהם בשורת קוד אחת. אין צורך להעתיק קבצים, לשלוח קבצי זיק במייל או לטהות איזו גרסה היא העדכנית ביותר. הנה אנלוגיית הלגו בפירות רב יותר. דמיינו שאתם בונים טירה. אתם יכולים לגלף כל לבנה ביד, שזה אומר לכתוב הכל מאפס, או לקחת לבנים מוכנות ולהתמקד בחלקים הייחודיים של הטירה וזה בדיוק השימוש ב-Artifacts. הלבנים הן הספריות המשותפות, הטירה היא האפליקציה שלכם, ואתם עדיין צריכים לבנות את החלקים הייחודיים, אבל לא צריך להמציא את הגלגל מחדש בכל פעם. Artifacts תומך בסוגי חבילות מרובים, נוגט עבור נט, npm עבור JavaScript, maven עבור Java, חבילות Python וחבילות אוניברסליות לכל דבר אחר. אתם יוצרים פיד, שהוא מאגר החבילות הפרטי שלכם, ואליו אתם מפרסמים חבילות. אתם מגדירים מקורות AppStream, כך שתוכלו גם למשוך חבילות ציבוריות מניוז'ת, org או npmjs.com דרך אותו הפיד. הכל במקום אחד. למה זה חשוב? זה חוסך זמן, מבטיח עקביות ומנהל גרסאות. כשמעדכנים ספרייה משותפת, מפרסמים גרסה חדשה ופרויקטים שמשתמשים בה יכולים לשדרג כשהם מוכנים. הם לא מחויבים לעדכן, והם לא תקועים אם גרסה ישנה רק כי אף אחד לא מוצא את העותק האחרון. זה מבוקר ומאורגן, וזה מתחבר ישירות לפייפליינס. צינור הביילד שלכם יכול לפרסם חבילות ל-artifacts באופן אוטומטי, וצינור הפריסה יכול לצרוך חבילות מ-artifacts, כך שהתהליך כולו אוטומטי. הקוד נבנה, נבדק, נערז, מתפרסם ונצרח, הכל בלי שאף אחד יצטרך להעתיק קבצים ידני. אז, עכשיו ראיתם את כל חמשת השירותים. בורדס לתכנון, ריפוז לקוד, פייפליינס לאוטומציה, טסט פליינס לאיכות, ו-artifacts לשיתוף. אבל הקסם האמיתי הוא לא בשירות בודד, הוא באופן שבו כולם עובדים יחד. הרשו לי להראות לכם איך זה נראה בפועל. התמונה הגדולה, איך הכל משתלב יחד. הרשו לי להראות לכם איך זה נראה במציאות, בתרחיש שבו צוות בונה פיצ'ר חדש. שלב ראשון, מנהל המוצר פותח את Azure Boards ויוצר סיפור משתמש, כמו כלקוח, אני רוצה לאפס את הסיסמה שלי. הוסיפו קריטריוני קבלה, שייחו לספרינט הנוכחי, הגדירו עדיפות, ופריט העבודה הזה קיים כעת במערכת. שלב שני, המפתח פותח את Azure Repos, מושך את הקוד העדכני ויוצר ענף חדש מתוך פריט העבודה. בורדס אף מאפשר לכם לעשות זאת ישירות מהסיפור. שם הענף כולל באופן אוטומטי את מזהה פריט העבודה. הם כותבים את הקוד, מבצעים קומיט, ובהודעת הקומיט הם מוסיפים את Fixes Number 142. זהו מספר פריט העבודה. הקומיט מקושר כעת לסיפור המשתמש ב-Sea Boards. שלב שלישי, הקומיט מפעיל את Azure Pipelines באופן אוטומטי. הפייפליין לוקח את הקוד, משחזר תלויות, מריץ את ה-Bild ומריץ בדיקות יחידה. אם בדיקה קול שהיא נכשלת, הפייפליין נעצר והמפתח מקבל התראה. אם הכל עובר, הפייפליין מבצע פריסה לסביבת בדיקות, והמפתח יכול לראות את הקוד שלו רץ בשידור חי לפני שמישהו אחר נוגע בו. שלב רביעי, מהנדס ה-QA פותח את Azure Test Plans. מוצא את חבילת הבדיקות לאיפוס סיסמה, מריץ את מקרי הבדיקה הידניים, עוקב אחר הצעדים ומאמת שהתכונה עובדה. אבל הם מוצאים בג. הודעת השגיאה כתובה עם שגיאת כתיב. הם לוחצים על יצירת בג ישירות ממקרי הבדיקה. ופריט עבודה חדש מופיע בסיבורדס כשהוא מקושר לסיפור המשתמש המקורי. המפתח רואה את זה, מתקן, מבצע פוש. הפייפליין רץ שוב, הבודק מריץ מחדש את הבדיקה, והיא עוברת. שלב חמישי, התכונה מוכנה, והצוות מפרסם את ספריית האימות המשותפת ל-Azure Artifacts. כעת, צוותים אחרים יכולים להשתמש בה בפרויקטים שלהם. רכיב איפוס הסיסמה זמין כחבילה, כך שכל צוות שבונה תכונה חדשה שזקוקה לאימות יכול למשוך אותה בשורת קוד אחת. בלי כתיבה מחדש, בלי העתקה, רק הפנייה. זהו המבנה המקושר בפעולה. כל שירות הוא חדר. Boards הוא חדר התכנון. Ripples היא ספריית הקוד. Pipelines היא רצפת הייצור. Test Plans היא תחנת בקרת האיכות. ו-Artifacts הוא המחסן. אבל, הכוח האמיתי אינו באף חדר בודד, ובמסדרונות שמחברים ביניהם. פרית העבודה מקושר לקוד, הקוד מפעיל את הפייפליין. הפייפליין פורס לבדיקות, הבדיקות יוצרות בגים בחזרה ב-Sea Boards, החבילה המוכנה הולכת ל-Artifacts. הכל מדבר עם הקול, וכאן זה נהיה מעניין. בינה מלאכותית מגיעה ל-Azure DevOps. מייקרוסופט כבר משיקה אינטגרציות של Copilot, כמו סיוע בפריטי עבודה שעוזר לכם לכתוב סיפורי משתמש טובים יותר, בינה מלאכותית שיכולה לסכם שרשורי דיונים ארוכים, וקופילות לבדיקת קוד שסוקר אוטומטית Pull Requests. זה עדיין מוקדם, אבל הכיוון ברור. Azure DevOps הופך לפלטפורמה חכמה לא רק לאוסף של כלים. אז מהי הדרך הטובה ביותר להתחיל? אתם לא צריכים לאמץ את כל חמשת השירותים בבת אחת. בחרו אחד, התחילו עם Boards, צרו פרויקט, עקבו אחר כמה משימות וראו איך זה מרגיש. לאחר מכן הוסיפו Repos כשאתם מוכנים, ואז Pipelines צעד אחר צעד. הצעד הראשון שלכם. אז הנה הרעיון המרכזי. Test Plans ו-Artifacts, כולם עובדים יחד. הערך אינו בחלק בודד, אלא באופן שבו הם משתלבים. הנה הצעד הראשון שלכם. גשו dev.azure.com וצרו חשבון בחינם. לאחר מכן, התחילו פרויקט חדש. חיקרו את Boards, צרו סיפור משתמש, User Story, גירו אותו בלוח הקנבן וראו איך זה עובד. הנה האתגר שלכם. בחרו פרויקט קטן אחד, כל דבר יתאים. עקבו אחריו ב-Sea Boards למשך שבוע, הוסיפו משימות, עדכנו סטטוסים וראו איך זה מרגיש כשהעבודה שלכם דלויה ומאורגנת. בפרק הבא נצלול ל-Azure Pipelines. נבנה את ה-C, CD Pipeline הראשון שלכם צעד אחר צעד, ותראו איך להפוך בנייה ופריסות לאוטומטיות מאפס. הרשמו בפלטפורמת הפודקאסט המועדפת עליכם ושתפו את הפרק הזה עם מישהו שמתחיל את מסע הדבופס שלו.