WEBVTT

00:00:00.000 --> 00:00:04.500
המיתוס הגדול ביותר בעסקים כיום הוא שאימוץ Copilot כעמית לעבודה מוביל לעלייה מיידית בפריון,

00:00:04.740 --> 00:00:08.780
אך במציאות, הצוותים שמשתמשים בבינה מלאכותית הכי הרבה הם לעיתים קרובות הכי פחות פרודוקטיביים.

00:00:08.940 --> 00:00:12.780
הם לא משדרגים ערך, הם פשוט מגבירים תהליכים שבורים במהירות על אנושי.

00:00:12.860 --> 00:00:17.800
כדי לנצח, עליכם להפסיק להיות מפקחים על אנשים ולהתחיל להפוך להדריכלים של מערכות שיתופיות.

00:00:17.800 --> 00:00:22.640
המודל המנטלי של מתמחי דיגיטלי הוא הגורם הגדול ביותר שחותר תחת החזר ההשקעה, ROI, שלכם.

00:00:22.760 --> 00:00:26.180
אם אתם מתייחסים לבינה מלאכותית כאל עוזר זוטר, כבר הפסדתם את המעבר.

00:00:26.360 --> 00:00:27.680
בואו נדבר על הסיבה לכך.

00:00:27.820 --> 00:00:30.520
האירוע, מדוע המעבר לעבודה עם עמית דיגיטלי נתקה?

00:00:30.620 --> 00:00:34.740
השקת הקופילות כעמית לעבודה שינתה את חוקי המשחק, אך רוב צוותי ההנהלה פספסו את המסר.

00:00:34.860 --> 00:00:38.060
זה לא סתם עוד שדבות, עברנו את עידן השאלות והתשובות הפשוט.

00:00:38.060 --> 00:00:44.900
זוהי מערכת סוכנתית, היא לא רק מדברת, היא מתכננת, מסיקה מסקנות ומוציאה לפועל משימות בכל מערכת המיקרוסופט 365 שלכם.

00:00:45.020 --> 00:00:52.000
המערכת בנויה על ארכיטקטורה של תכנון וביצוע המתאמת משימות בין היומן, תיבת הדואר הנכנס והמסמכים שלכם בו זמני.

00:00:52.200 --> 00:00:56.660
אך למרות הקפיצה האדירה הזו ביכולות, המעבר ברוב הארגונים נתקה.

00:00:56.980 --> 00:00:57.880
הוא נתקל בקיר.

00:00:58.080 --> 00:01:01.160
הסיבה היא מה שאני מכנה, מלכודת ההנחיה והתיקון.

00:01:01.160 --> 00:01:08.880
מנהלים לחודים כרגע בלוב שבו הם משקיעים 10 דקות בניסוח הנחיה ואז 20 דקות בתיקון פלט לא עקבי, הוזה או מעוצב בצורה גרועה.

00:01:08.960 --> 00:01:12.860
הם מנסים לנהל את הבינה המלאכותית באותה דרך שבה הם היו מנהלים מתמחי אנושי.

00:01:12.960 --> 00:01:16.840
הם נותנים הוראה מאורפלת, מחכים לטיוטה ואז מתקנים ידנית את השגיאות.

00:01:17.000 --> 00:01:21.960
אבל הנה הבעיה, נטל האינטגרציה הידנית הזה מבטל כל שנייה של זמן שהבינה המלאכותית חסכה.

00:01:21.960 --> 00:01:26.140
אם המנהל צריך לגעת בקובץ כדי להכין אותו עבור הלקוח, המערכת שבורה.

00:01:26.300 --> 00:01:29.800
לא הישגתם יעילות, פשוט הוספתם מטווח מרעיש לבוקר שלכם.

00:01:29.960 --> 00:01:31.440
הנתונים מאשרים את הקושי.

00:01:31.580 --> 00:01:36.120
מחקרים עדכניים מראים שכ-80% מפרויקטי הפיילוט של בינה מלאכותית לא מגיעים ליצור מלא.

00:01:36.280 --> 00:01:37.300
זהו מספר מדהים.

00:01:37.500 --> 00:01:40.260
ארגונים אלו לא נכשלים בגלל שהטכנולוגיה פגומה.

00:01:40.520 --> 00:01:44.220
הם נכשלים כי הם התייחסו לרכישת רישיונות כאל תחליף לבגרות ארגוני.

00:01:44.220 --> 00:01:47.120
הם חילקו מפתחות מבלי לעצב מחדש את המכונית.

00:01:47.260 --> 00:01:52.000
הם הניחו שאם ייתנו למד מינוס 300 איש רישיון קופה אילות, הפריון פשוט יקרה מעיליו.

00:01:52.120 --> 00:01:54.960
במקום זאת, מה שהם קיבלו זה התפשטות של אוטומציה בצללים.

00:01:55.140 --> 00:01:57.760
עובדים משתמשים בבינה מלאכותית בממגורות סיילוז נפרדות.

00:01:57.880 --> 00:02:00.440
אדם אחד משתמש בה כדי לסכם פגישות שלא נכח בהן,

00:02:00.480 --> 00:02:03.880
ועוד אחר משתמש בה כדי לנסח מיילים שלא נשמעים בכלל כמו המותג של החברה.

00:02:03.960 --> 00:02:04.220
אין סטנדרט.

00:02:04.220 --> 00:02:06.540
אין בקרת גרסאות ללוגיקה.

00:02:06.640 --> 00:02:11.000
מכיוון שאין תכנון מחדש מבני של תהליך העבודה, התוצרים אינם מקביעים.

00:02:11.140 --> 00:02:12.900
יום אחד ה-AI מפיק דוח מבריק,

00:02:13.080 --> 00:02:18.180
וביום למוחרת הוא מפספס שלוש נקודות נתונים מרכזיות כי נתוני הבסיס בשארפוינט היו מבולגנים.

00:02:18.380 --> 00:02:23.160
כשמתייחסים ל-AI כאל מתמחה, מצפים שהוא ילמד דרך אוסמוזה, אבל ל-AI אין אינטואיציה.

00:02:23.280 --> 00:02:25.220
יש לו רק את הסביבה שאתה בונה עבורו.

00:02:25.220 --> 00:02:28.820
כשהסביבה הזו כאוטית, ה-AI מתרגם את הקאוס הזה לקני מידה גדול.

00:02:28.940 --> 00:02:33.960
הוא מייצר כמות אדירה של עבודה, כמעט טובה, שסותמת את מחזורי הבדיקה שלכם ויוצרת סיכונים חדשים.

00:02:34.120 --> 00:02:40.720
אתם נשארים עם ספרייה של אפליקציות לא מנוהלות, לוגיקה כפולה, וכוח אדם עסוק מתמיד, אך מייצר פחות אימפקט משמעותי.

00:02:40.860 --> 00:02:42.960
רוב המנהלים רואים זאת ומאשימים את הכלי.

00:02:43.120 --> 00:02:45.940
הם אומרים שה-AI לא מוכן, או שהוא עדיין לא חכם מספיק.

00:02:45.940 --> 00:02:48.680
הם מחכים לעדכון המודל הבא שיפתור להם את הבעיות.

00:02:48.840 --> 00:02:50.520
אבל המודל הוא לא צוואר הבקבוק.

00:02:50.700 --> 00:02:53.920
צוואר הבקבוק הוא ההנחה שניתן לפקח על-AI כמו על אדם.

00:02:54.120 --> 00:02:57.140
אי אפשר לבוא בטענות ללולאה סוכנתית על הזיה, הלוסינציה.

00:02:57.300 --> 00:03:00.720
אי אפשר לקיים שיחת אחד על אחד עם מערכת כדי לדון בביצועים שלה.

00:03:00.860 --> 00:03:04.740
הכישלון שאנחנו רואים ברחבי סביבת M365 הוא לא שינוי טכנולוגי.

00:03:04.900 --> 00:03:05.880
זהו כישלון ניהולי.

00:03:05.880 --> 00:03:10.500
אנחנו מנסים להפעיל מערכת סוכנתית של 2026 בעזרת מודל פיקוח של שנות ה-90.

00:03:10.720 --> 00:03:13.400
כדי לתקן את התקיעה, עלינו להסתכל רמה אחת לעומק.

00:03:13.580 --> 00:03:17.900
עלינו לשנות את מערכת היחסים הבסיסית בין המנהל, הנתונים והמכונה.

00:03:18.100 --> 00:03:21.660
עלינו לעבור ממודל של אדם מול אדם למה שהוא שונה לחלוטין.

00:03:21.860 --> 00:03:24.020
עלינו להפסיק לנהל ולהתחיל לבנות.

00:03:24.080 --> 00:03:28.920
שם מתחיל המהלך של האדריכל, המעבר מפיקוח לארכיטקטורת מערכות.

00:03:28.920 --> 00:03:32.960
עלינו להכיר באמת קשה לגבי מנהיגות בעידן החדש,

00:03:32.960 --> 00:03:36.100
והאמת היא שמודל הפיקוח המסורתי מת רשמית.

00:03:36.660 --> 00:03:41.300
במשך עשורים, עבודתו של מנהל הייתה פשוטה יחסית כי פשוט שכרת את האנשים הנכונים,

00:03:41.600 --> 00:03:44.060
הקצית להם את המשימות הנכונות וצפית בהם עובדים.

00:03:44.200 --> 00:03:49.480
פיקחת על הפרט, בדקת את התקדמותם, נתת להם משוב והחזקת אותם אחראים לתוצר הסופי.

00:03:49.620 --> 00:03:54.740
המודל הזה מניח שהאדם הוא המנוע, אבל כשמכניסים מערכת סוכנתית כמו Copilot Coworker,

00:03:54.740 --> 00:03:56.040
האדם הוא כבר לא המנוע.

00:03:56.220 --> 00:03:57.320
המערכת היא המנוע.

00:03:57.320 --> 00:04:01.940
אם תנסה לפקח על איי באותו אופן שבו אתה מפקח על אדם, אתה מנסה לנהל רוח רפאים.

00:04:02.080 --> 00:04:05.100
אתה לא יכול להסתכל לאלגוריתם בעיניים ולבקש ממנו להתאמץ יותר,

00:04:05.320 --> 00:04:09.080
ואתה בהחלט לא יכול לעורר השראה במודל שפה גדול כדי שיהיה יכפת לו יותר מהלקוח.

00:04:09.220 --> 00:04:10.480
כאן מתרחש השינוי.

00:04:10.620 --> 00:04:14.000
עליך לעבור מפיקוח על האדם להנדסה של החיכוך השיתופי.

00:04:14.200 --> 00:04:15.800
זהו המהלך של האדריכל.

00:04:15.960 --> 00:04:18.620
זו ההבנה שהעבודה שלך היא לא לנהל את התפוקה.

00:04:18.620 --> 00:04:21.940
המטרה היא לעצב סביבה שהופכת את התוצאה לבלתי נמנעת.

00:04:22.020 --> 00:04:25.100
חישבו על האופן שבו מנהל מסורתי מטפל בדוח מבולגן.

00:04:25.260 --> 00:04:29.380
הוא יושב עם העובד, מסביר מה לא בסדר ומקווה שהעובד ילמד לפעם הבאה.

00:04:29.480 --> 00:04:33.040
אבל הארכיטקט שמביט באותו דוח מבולגן שואל שאלה אחרת.

00:04:33.200 --> 00:04:34.760
היכן נשבר רצף הנתונים?

00:04:34.960 --> 00:04:37.600
הוא לא מאשים את האדם, הוא מאבחן את המערכת.

00:04:37.720 --> 00:04:43.880
הוא מבין שאם ה-AI ייצר הזיה, זה בגלל שנתוני הבסיס היו לא מובנים או שהכוונה הייתה מאורפלת.

00:04:43.880 --> 00:04:48.020
בינה מלאכותית לא רק עושה טעויות, היא מגדילה פגמים קיימים במהירות הלנושי.

00:04:48.120 --> 00:04:52.700
אם השירפוינט הפנימי שלכם הוא בית כברות דיגיטלי של קבצי PDF מיושנים, הקופילות ימצא אותם.

00:04:52.820 --> 00:04:57.720
הוא התייחס למדיניות מ-2018 כאל הנחיה לשנת 2026 כי לא הגדרתם את הגבולו.

00:04:57.860 --> 00:04:59.760
זה יוצר שינוי אדיר באחריותיות.

00:04:59.960 --> 00:05:03.080
בעולם הישן, עם פרויקט נכשל, חיפשתם את האחראי.

00:05:03.240 --> 00:05:06.980
בעולם החדש, אי אפשר להטיל אחריות על סוכן כי אין לו אינטרס אישי בדבר.

00:05:06.980 --> 00:05:10.160
לכן, המנהל חייב לקחת בעלות על עיצוב המערכת עצמה.

00:05:10.240 --> 00:05:14.220
אתם כבר לא אחראים למשימה, אתם אחראים ללוגיקה שמנהלת את המשימה.

00:05:14.380 --> 00:05:18.640
זה אומר להעביר את המיקוד ממי הבעלים של זה, לאיך הנתונים זורמים ככוונה.

00:05:18.820 --> 00:05:21.240
כוונה היא הדלק של עידן העבודה המשותפת.

00:05:21.400 --> 00:05:25.760
כשמנהל נותן הנחיה מאורפלת לבין אנוש, האדם משתמש באינטואיציה כדי למלא את החסר.

00:05:25.880 --> 00:05:28.340
הוא מכיר את ההקשר, הוא מכיר את הכללים הלא כתובים.

00:05:28.340 --> 00:05:33.400
ל-AI אין אינטואיציה, יש לו רק את ההקשר שאתם מספקים דרך Work IQ וספריות הפרומפטים שלכם.

00:05:33.500 --> 00:05:36.880
אם הכוונה שלכם מטושטשת, הביצוע של המערכת יהיה כאותי.

00:05:36.980 --> 00:05:39.500
התפקיד של הארכיטקט הוא לחזק את הכוונה הזו.

00:05:39.600 --> 00:05:42.540
עליכם לבנות את מעקות הבטיחות שמונעים מה-AI לסתות,

00:05:42.780 --> 00:05:46.320
ולהחליט בדיוק כליני איפה המכונה נעצרת ואיפה האדם משתלט.

00:05:46.440 --> 00:05:48.380
זה מה שאני מכנה, הנדסת חיכוך.

00:05:48.540 --> 00:05:50.520
רוב המנהלים חושבים שחיכוך הוא דבר רע.

00:05:50.520 --> 00:05:53.740
הם רוצים אוטומציה חלקה, אבל בעולם של בינה מלאכותית סוחנית,

00:05:53.900 --> 00:05:54.900
חוסר חיכוך הוא מסוכן.

00:05:55.040 --> 00:05:57.360
זה מוביל לטעויות שלא נבדקו על חישלונות שקטים.

00:05:57.500 --> 00:06:00.480
ארכיטקט מחזיר אסטרטגית חיכוך לתוך זרימת העבודה.

00:06:00.620 --> 00:06:02.440
הוא מעצב נקודות בקרה ואישור.

00:06:02.620 --> 00:06:05.500
הוא בונה לולאות עימות מחייבות להחלטות בעלות סיכון גבוה.

00:06:05.660 --> 00:06:09.120
הוא מתייחס לזרימת העבודה כמו לתוכנית אדריכלית, לא כמו לרשימת מטלות.

00:06:09.120 --> 00:06:13.380
המעבר ממנהל לארכיטקט הוא ההבדל בין לצפות במרוץ לבין לבנות את המסלול.

00:06:13.500 --> 00:06:16.040
אם המסלול שבור, לא משנה כמה המכונית מהירה.

00:06:16.180 --> 00:06:18.300
רוב המנהלים עדיין מנסים לאמן את הנהג.

00:06:18.440 --> 00:06:20.800
הארכיטקט נמצא בחוץ ומתקן את האספלט.

00:06:20.900 --> 00:06:24.820
הוא מנקה את הנתונים, מנהל גרסאות לפרומפטים וממפה את פערי היכולות.

00:06:24.920 --> 00:06:27.800
הם מבינים שאוטונומיה צומחת רק כשהגבולות ברורים.

00:06:27.980 --> 00:06:31.840
ללא ארכיטקטורה, יש לכם רק דרך יקרה ומהירה מאוד לביצוע טעויות.

00:06:31.840 --> 00:06:35.300
כעת, בואו נראה איך זה נראה בפועל כשהדבר נכשל בעולם האמיתית.

00:06:35.400 --> 00:06:38.000
מקרה בוחן ראשון, הפיילוט שלא הצליח להרחיב דבר.

00:06:38.180 --> 00:06:41.500
בואו נבחן כיצד הכישלון הזה בא לידי ביטוי בסביבה ארגונית אמיתית.

00:06:41.660 --> 00:06:46.160
חישבו על חברת שירותים פיננסיים בינונית שהשיקה לאחרונה פיילוט למד מינוס 300 עובדים.

00:06:46.300 --> 00:06:49.220
על הנייר, הפריסה הייתה הצלחה טכנולוגית אדירה.

00:06:49.560 --> 00:06:54.000
מחלקת העית עמדה בכל אבני הדרך, ושיעורי השימוש היו בשמיים.

00:06:54.000 --> 00:06:58.880
בכל יום שלישי נתון, כמעט 90% מהמשתמשים המורשים עבדו עם קופה אילות.

00:06:58.960 --> 00:07:02.500
מנקודת המבט של לוח המכוונים, ההשקעה נראיתה כהצלחה מסחררת.

00:07:02.640 --> 00:07:06.720
אבל כשצוות ההנהלה ישב כדי למצוא את ההשפעה העסקית בפועל, הסתררה דממה בחדר.

00:07:06.900 --> 00:07:09.580
לא הייתה שום הפחתה בזמני המחזור של איבוד הלוואות.

00:07:09.780 --> 00:07:11.500
נפח דוחות הלקוחות לא גדל.

00:07:11.640 --> 00:07:14.100
למעשה, איכות הדוחות הללו החלה להידרדר.

00:07:14.100 --> 00:07:17.920
חלקם היו רשמיים מדי, בעוד שאחרים חסרו התנאיות רגולטוריות קריטיות.

00:07:18.060 --> 00:07:20.240
המנהל שהיה אחראי על הפיילוט היה המום.

00:07:20.420 --> 00:07:22.080
הם עשו אופטימיזציה להטמעת הכלי.

00:07:22.240 --> 00:07:25.040
הם עקבו אחרי כניסות, לחיצות וזמן שהושקע באפליקציה.

00:07:25.160 --> 00:07:26.960
הם התייחסו למעבר כאל שדרוג תוכנה.

00:07:27.200 --> 00:07:30.340
כאילו מתן את חפירה מהיר יותר, הופך אדם אוטומטית לגנן טוב יותר.

00:07:30.580 --> 00:07:32.080
זהו מלכודת הניהול הקלאסי.

00:07:32.260 --> 00:07:35.860
המנהל הניח שמאחר שאנשים משתמשים בכלי, הם מבצעים את העבודה טוב יותר.

00:07:35.860 --> 00:07:40.420
אבל ללא תכנון מבנים מחדש, העובדים פשוט השתמשו ב-AI כדי לעשות את הדברים הלא נכונים מהר יותר.

00:07:40.600 --> 00:07:45.900
הם השתמשו בו כדי לסכם אימיילים שהיו צריכים פשוט למחוק, וניסחו מזכרים פנימיים שאף אחד לא קרה.

00:07:46.040 --> 00:07:49.480
השימוש הריקני היה גבוה, אך הערך הכלכלי היה אפס.

00:07:49.640 --> 00:07:55.560
המנהל עדיין מדד פעילות בזמן שהמערכת איבדה יעילות דרך אלפי פערים קטנים בלוגיקה ובסטנדרטים.

00:07:55.740 --> 00:07:57.980
ארכיטקט היה ניגש לפיילוט הזה אחרת.

00:07:57.980 --> 00:08:02.860
במקום להתמקד בית מינוס 300 רישיונות, הוא היה מתמקד בית מינוס 300 תהליכי עבודה.

00:08:03.040 --> 00:08:07.360
כשהארכיטקט התערב, הצעד הראשון לא היה סדנת הדרכה על כתיבת פרומפטים.

00:08:07.580 --> 00:08:09.780
זה היה ניקוי עמוק של נתוני הבסיס.

00:08:09.940 --> 00:08:15.780
הם הבינו שה-AI שואב משלוש גרסאות שונות של מדיניות האשראי כי ארכיטקטורת השררפוינט הייתה בבלגן.

00:08:15.960 --> 00:08:17.080
ה-AI לא נכשל.

00:08:17.200 --> 00:08:19.420
הוא שיקף במדויק סביבה לא מאורגנת.

00:08:19.600 --> 00:08:21.860
הארכיטקט עבר אז לתקינת הכוונות.

00:08:21.860 --> 00:08:28.240
הם בנו ספריית דפוסי מתועדת, מאגר מרכזי של פרומפטים בסטנדרט זהב שנבדקו, אושרו וננהלו.

00:08:28.340 --> 00:08:32.060
אם אנליסט היה צריך סיכום סיכונים, הוא לא המציא פרומפט מאפס.

00:08:32.200 --> 00:08:34.660
הוא שלף את הדפוס הארכיטקטוני מהספרייה.

00:08:34.880 --> 00:08:37.020
זה ביטל את השונות שמובילה להזיות.

00:08:37.240 --> 00:08:40.720
זה הפך משחק ניחושים יצירתי לתהליך הנדסי בר חזרה.

00:08:40.900 --> 00:08:46.120
לבסוף, הם יצרו לולעת משוב שהתייחסה לשגיאות כאל תקלות מערכת לא כטעות אנוש.

00:08:46.120 --> 00:08:51.420
בכל פעם שהבינה המלאכותית פספסה נקודת נתונים, האדריכל לא אמר למשתמש לנסות חזק יותר.

00:08:51.640 --> 00:08:55.120
הם כיוונו את תגי המטה דאטה או שיפרו את לוגיקת ההנחיה בספרייה המשותפת.

00:08:55.880 --> 00:09:00.340
התוצאה הייתה מעבר משימוש לשם הפוזה למערכת פלט ברמת העשייתית המינה.

00:09:00.480 --> 00:09:03.180
הם הפסיקו לקוות לפרודוקטיביות והחלו לתכנן אותה.

00:09:03.280 --> 00:09:06.500
הם הבינו שהרחבת פיילוט אינה קשורה להוספת משתמשים נוספים.

00:09:06.700 --> 00:09:09.500
מדובר בחיזוק המערכת שבה המשתמשים הללו פועלים.

00:09:09.500 --> 00:09:12.460
השינוי הזה העביר את החברה מניסיונות לביצוע.

00:09:13.160 --> 00:09:17.680
זה הוכיח שכלי מנוהל הוא רק הוצאה, אך תהליך עבודה מתוכנן הוא נכס.

00:09:17.820 --> 00:09:20.560
כמו השניים, כאוס התפשטות הפאוור פלטפורם.

00:09:20.740 --> 00:09:23.880
בואו נסתכל רמה אחת לעומק אל התשתית של העבודה המודרנית.

00:09:24.020 --> 00:09:30.440
לאחרונה נתקלתי בחברת לוגיסטיקה גלובלית שנפלה למלכודת שהופכת לנפוצה מדי בעקוס סיסטם של M365.

00:09:30.600 --> 00:09:33.600
והמלכודת הזו היא התפשטות של אוטונומיה בלתי מנוהלת.

00:09:33.600 --> 00:09:39.320
במאמץ להיות מוכנים ל-AI, הם עודדו את המנהלים שלהם להעצים כל מחלקה לבנות פתרונות משלה.

00:09:39.480 --> 00:09:40.440
הם רצו מהירות.

00:09:40.580 --> 00:09:41.500
הם רצו זריזות.

00:09:41.700 --> 00:09:48.780
צוות ההנהגה נתן לצוותים אור ירוק להשתמש בפאוור פלטפורם ובאופילות סטודיו כדי להפוך לאוטומטי את כל מה שהם יכולים להניח עליו את הידיים.

00:09:48.920 --> 00:09:51.240
ובתוך שישה חודשים, הם יצרו מפלצת.

00:09:51.420 --> 00:09:55.400
הארגון פעל לפתע על מאות אפליקציות ותהליכי אוטומציה בלתי מנוהלים.

00:09:55.400 --> 00:09:57.740
התוצאה הייתה לוגיקה כפולה בכל מקום.

00:09:57.920 --> 00:10:02.320
שלוש מחלקות שונות בנו שלושה כלים נפרדים למעקב אחר אותם נתוני מקולות משלוח,

00:10:02.580 --> 00:10:05.480
אך כל אחת השתמשה בחישוב שונה במקצת להערכת הגאה.

00:10:05.580 --> 00:10:08.400
מכיוון שלא הייתה בקרה מרכזית, הנתונים החלו להתפצל.

00:10:09.080 --> 00:10:12.440
מנהל אחד הסתכל על לוח מכוונים שאמר שהם עומדים בלוח הזמנים,

00:10:12.640 --> 00:10:13.940
בעוד אחר ראה התראה אדומה.

00:10:14.040 --> 00:10:15.140
הם לא יצרו יעילות.

00:10:15.260 --> 00:10:17.700
הם יצרו חוב ארכיטקטוני בקנה מידע עצום.

00:10:17.700 --> 00:10:21.140
הכישלון כאן היה תוצאה ישירה של תפיסת הניהול הישנה.

00:10:21.280 --> 00:10:23.700
צוות ההנהגה עשה אופטימיזציה למהירות העוצמה,

00:10:23.960 --> 00:10:26.300
והם חשבו שעל ידי הסרת כל החסמים ליצירה,

00:10:26.520 --> 00:10:27.920
הם עוזרים לחברה לנוע מהר יותר.

00:10:28.140 --> 00:10:29.880
הם התעלמו מקוהרנטיות מערכתית.

00:10:30.000 --> 00:10:32.880
הם התייחסו לכל אפליקציה חדשה כאל סיפור הצלחה מבודד,

00:10:32.940 --> 00:10:34.820
במקום כאל צומת חדש ברשת מורכבת,

00:10:34.900 --> 00:10:35.940
אף שברירית יותר ויותר.

00:10:36.080 --> 00:10:39.320
כשזרימת עבודה קרסה בגלל ששם עמודה בשורפוינט השתנה,

00:10:39.320 --> 00:10:40.940
איש לא ידע מאחראי לתיקון.

00:10:41.080 --> 00:10:43.100
המערכת הייתה קופסה שחורה של אית,

00:10:43.220 --> 00:10:45.460
צללים שהייתה כעת קריטית לפעילות היומיומית,

00:10:45.560 --> 00:10:46.740
אך בלתי אפשרית לניהול.

00:10:46.880 --> 00:10:49.260
כאן המהלך האדריכלי משנה את המסלול.

00:10:49.440 --> 00:10:50.520
כשההתערבות החלה,

00:10:50.740 --> 00:10:53.040
הצעד הראשון לא היה לסגור את האפליקציות,

00:10:53.280 --> 00:10:54.360
אלא ליצור מפת יכולות.

00:10:54.560 --> 00:10:57.280
הארכיטקט הפסיק לשאול מה אנחנו יכולים לבנות,

00:10:57.320 --> 00:10:59.380
והתחיל לשאול מה צריך להיות קיים.

00:10:59.380 --> 00:11:01.140
הם איפו את פונקציות הליבה העסקיות,

00:11:01.140 --> 00:11:02.960
וזיהו היכן באמת נדרש אוטומציה,

00:11:03.080 --> 00:11:04.020
כדי להניע את המחת.

00:11:04.180 --> 00:11:05.880
הם הבינו שין מינוס 90% מהכלים,

00:11:05.940 --> 00:11:07.580
שנבנו בהתאמה אישית היו מיותרים.

00:11:07.760 --> 00:11:09.000
הם לא פטרו בעיות חדשות.

00:11:09.200 --> 00:11:10.940
הם רק נתנו כיסוי חדש להישנות.

00:11:11.100 --> 00:11:12.680
הארכיטקט התמיע לאחר מכן,

00:11:12.780 --> 00:11:14.060
אסטרטגיה צביבה קפדנית.

00:11:14.220 --> 00:11:15.940
הם התרחקו מגישת המערב הפרוע,

00:11:16.180 --> 00:11:17.560
וקבעו גבולות ברורים איפה,

00:11:17.620 --> 00:11:19.320
ואיך ניתן לבצע מניפולציות בנתונים.

00:11:19.320 --> 00:11:21.780
הם תעדו שימוש חוזר על פני יצירה חדשה.

00:11:21.900 --> 00:11:22.880
במודל החדש הזה,

00:11:23.060 --> 00:11:24.900
אם צוות רצה לבנות כלי מעקב חדש,

00:11:25.120 --> 00:11:28.200
הוא היה חייב קודם לבדוק את ספריית הרכיבים הארכיטקטוניים הקיימים.

00:11:28.360 --> 00:11:31.000
הם עולצו לבנות על גבי מקור אמת אחד ומנוהל.

00:11:31.140 --> 00:11:35.540
התוצאה הייתה מערכת אקולוגית מנוהלת שבה האוטונומיה יחלה סוף סוף להתרחב.

00:11:35.680 --> 00:11:37.400
מכיוון שהגבולות היו ברורים,

00:11:37.560 --> 00:11:39.220
הסיכון להיגיון כפול נעלם.

00:11:39.220 --> 00:11:41.000
החוב הארכיטקטוני נפרע,

00:11:41.240 --> 00:11:45.080
והוחלף במערכת רזה ומלוקדת שבה לכל תהליך אוטומטי,

00:11:45.080 --> 00:11:47.220
היה בעלים ברור ומטרה מתועדת.

00:11:47.520 --> 00:11:49.420
החברה לא איבדה את הזריזות שלה,

00:11:49.660 --> 00:11:50.640
היא הרוויחה אמינות.

00:11:51.540 --> 00:11:55.200
הם עברו ממצב של כאוס מנוהל למצב של ביצועים הנדסיים.

00:11:55.400 --> 00:11:58.540
הם הפסיקו לבנות עוד דברים והתחילו לבנות את הדברים הנכונים.

00:11:58.820 --> 00:12:00.700
זהו סימן ההיקר של הארכיטקט.

00:12:00.700 --> 00:12:03.840
הם מבינים שמהירות אמיתית לא מגיעה מריצה מהירה יותר,

00:12:04.140 --> 00:12:06.060
היא מגיעה מבידוש שהדרך אכן פנויה.

00:12:06.220 --> 00:12:09.440
מקרה בוחן 3, וקום של ממשל מול שומר סף.

00:12:09.580 --> 00:12:11.360
בואו נדבר על נקודת הקשל השלישית,

00:12:11.360 --> 00:12:12.900
מלחמת המשיכה של הממשל.

00:12:13.040 --> 00:12:15.180
לאחרונה עבדתי עם חברת טכנולוגיית בריאות,

00:12:15.260 --> 00:12:17.060
שהייתה משותקת בגלל שתי בחירות גרועות.

00:12:17.180 --> 00:12:18.740
צד אחד היה המערב הפרוע.

00:12:18.940 --> 00:12:20.260
זה היה הפיילוט הראשוני שלהם,

00:12:20.320 --> 00:12:23.500
שבו נתנו לכולם לחבר את מקורות הנתונים שלהם לקופילות ללא כל בדיקות.

00:12:23.620 --> 00:12:24.380
זה הרגיש מהיר,

00:12:24.380 --> 00:12:27.020
אבל זה הוביל לדליפת נתונים מסיבית תוך שלושה שבועות.

00:12:27.100 --> 00:12:30.400
נתוני חיוב רגישים של מטופלים הפכו לפתע לנגישים לצוות השיווק,

00:12:30.480 --> 00:12:32.060
כי ה-AI לא התעניין במבני תיקיות.

00:12:32.060 --> 00:12:33.400
הוא התעניין רק בהרשאות,

00:12:33.560 --> 00:12:35.440
וההרשאות האלה היו בלגן אחד גדול.

00:12:35.600 --> 00:12:37.920
בצד השני הייתה תגובת שומר הסף.

00:12:38.080 --> 00:12:40.720
צוות ההבטחה נכנס לפאניקה וסגר הכל.

00:12:40.880 --> 00:12:46.220
הם דרשו תופס אישור ידני של שבעה עמודים עבור כל סוכן AI חדש או מחבר מותאם אישי.

00:12:46.220 --> 00:12:50.680
הם התייחסו ל-AI כמו לחומר כימי מסוכן שצריך לטפל בו בחליפת מגן.

00:12:50.820 --> 00:12:52.720
התוצאה, האימוץ צנח לאפס.

00:12:52.880 --> 00:12:54.360
העובדים לא הפסיקו להשתמש ב-AI,

00:12:54.360 --> 00:12:58.260
הם פשוט העבירו את העבודה שלהם לחשבונות צ'אט-GPT אישיים בטלפונים שלהם.

00:12:58.380 --> 00:13:02.560
הם עברו ל-Shadow AI כי המערכת הרשמית הייתה איטית מדי מכדי להיות שימושי.

00:13:02.660 --> 00:13:05.360
המנהל בתרחיש הזה ראה בממשל שער בקרה.

00:13:05.520 --> 00:13:09.560
הם חשבו שהתפקיד שלהם הוא לעמוד בדלת ולהגיד לא עד שמישהו יוכיח שהם בטוחים.

00:13:09.560 --> 00:13:13.760
אבל בעולם של מערכות סוכנים, שערים ידניים הם רק מכשולים שאנשים יתפסו מעליהם.

00:13:13.860 --> 00:13:16.940
אם הממשל חיצוני לזרימת העבודה, הוא תמיד יתפס כנטל.

00:13:16.940 --> 00:13:20.380
אתם מנסים להשתמש במשמעת אנושית כדי לפתור בעיית תכנון מבנית.

00:13:20.560 --> 00:13:21.540
זה אף פעם לא עובד.

00:13:21.700 --> 00:13:26.020
אדריכל מסתכל על הריק הזה ומבין שממשל הוא לא שער, הוא תכונה בתכנון המערכת.

00:13:26.200 --> 00:13:30.720
כשהאדריכל נכנס לתמונה, הוא השתמש באג'נט 565 כדי לבנות מישור בקרה מרכזי.

00:13:30.720 --> 00:13:32.180
הם לא ביקשו תפסי הרשאה.

00:13:32.280 --> 00:13:35.540
במקום זאת, הם הנדסו ברירות מחדל בטוחות ישירות לתוך הסביבה.

00:13:35.660 --> 00:13:37.640
הם יצרו אזורי נתונים מאושרים מראש.

00:13:37.640 --> 00:13:42.560
אם סוכן נשאר באזור 1 תוך שימוש בנתוני חברה ציבוריים בלבד, הוא אושר אוטומטית.

00:13:42.740 --> 00:13:45.160
אם הוא נזקק לנתוני חיוב רגישי מאזור 3,

00:13:45.420 --> 00:13:50.240
המערכת יטמיע אוטומטית את ההצפנה ורישום הביקורת הנדרשים בקוד הסוכן עוד לפני שהופעל.

00:13:50.240 --> 00:13:54.160
הם העבירו את המדיניות ממסמך PD-F לתוך זרימת הנתונים בפועל.

00:13:54.260 --> 00:13:57.520
הם השתמשו במיקרוסופט פורווו כדי לטייג אוטומטית קבצים רגישים,

00:13:57.520 --> 00:14:01.440
כך שקופילות יצמזר אוטומטית פרטים מזהים לפני שהמשתמש בכלל יראה את הפלט.

00:14:01.540 --> 00:14:03.100
הממשל הפך לבלתי נראה.

00:14:03.220 --> 00:14:05.280
זו לא הייתה פגישה שהייתם צריכים להגיע אליה.

00:14:05.440 --> 00:14:07.160
זה היה האספלט שעליו נסעתם.

00:14:07.160 --> 00:14:11.320
על ידי התמאת מדיניות בזרימת העבודה, הם למעשה הגבירו את מהירות הארגון.

00:14:11.460 --> 00:14:16.700
התוצאה הייתה מערכת שבה שיעור העבודה מחדש צנח כי הנתונים היו נקיים והגבולות היו מקודדים מראש.

00:14:16.840 --> 00:14:19.800
הבינה המלאכותית הפסיקה להזות על בסיס קבצים מוגבלים.

00:14:19.800 --> 00:14:25.900
הצורך בבדיקות ידניות לכל פלט בודד נעלם כי המערכת הייתה מאובטחת מעצם התכנון שלה.

00:14:26.020 --> 00:14:30.880
הם הבינו שהדרך הטובה ביותר לשלוט במערכת היא לא להעט אותה, אלא לבנות מסלול טוב יותר.

00:14:31.100 --> 00:14:34.020
ממשל, כשהוא מתוכנן נכון, לא עוצר את המכונית.

00:14:34.200 --> 00:14:37.200
הוא מאפשר לנהג לנסוע מהר יותר בלי לדאוג מהתהום.

00:14:37.420 --> 00:14:41.860
זה מוביל אותנו לשינוי הגדול מכולם, איך אנחנו באמת מודדים עם כל זה עובד.

00:14:42.060 --> 00:14:44.860
התזמור, תקסים ומדדים חדשים לאדריכלים.

00:14:44.860 --> 00:14:50.620
אם אתם רוצים לעבור מלהיות מנהלים להפוך לאדריכלים, אתם חייבים לשנות את האופן שבו אתם מבלים את זמנכם.

00:14:50.740 --> 00:14:56.480
רוב המנהלים לחודים כרגע בלוק של ישיבות סטטוס אינסופיות שבהן הם יושבים בחדר ומבקשים עדכוני משימות.

00:14:56.620 --> 00:15:02.520
בעולם של סוכנים זה בזבוז עצום של משאבים כי הסטטוס כבר גלוי במערכת אם הסוכנים שלכם עושים את העבודה.

00:15:02.700 --> 00:15:08.020
אתם לא צריכים פגישה כדי לשמוע מה קרה, אבל אתם צריכים טקס כדי להבין למה המערכת התנהגה כפי שהתנהגה.

00:15:08.020 --> 00:15:12.060
השינוי המרכזי הראשון הוא החלפת ישיבת הסטטוס הזו בסקירת מערכת שבועית.

00:15:12.240 --> 00:15:13.920
זה לא על האנשים, זה על הלא.

00:15:14.060 --> 00:15:16.640
וכאדריכל, אתם לא שואלים אם דוח יסתיים.

00:15:16.800 --> 00:15:24.260
במקום זאת, עליך לשאול שאלות אבחון כדי לגלות איפה אדם נאלץ לעקוף החלטת בינה מלאכותית או אילו דפוסי קשל עולים בשרשרת הסוכנים.

00:15:24.260 --> 00:15:31.940
אם ה-AI מפספסת בעקביות דרישה רגולטורית ספציפית שאינה מהווה בעיית ביצועים לעובד, מדובר בווג בארכיטקטורת המערכת.

00:15:31.940 --> 00:15:35.960
אתה מחפש את נקודות החיכוך שבהן המכונה והאדם כבר לא מסונקרנים.

00:15:36.180 --> 00:15:41.000
הטקס הזה מכריח רותח להתייחס להנחיות ולתהליכי העבודה שלך כאל נכסים עם דרסאות שחיים ונושמים.

00:15:41.200 --> 00:15:44.000
במודל הישן, מנהל עשוי לתת טיפ בעל פה לעמית.

00:15:44.220 --> 00:15:48.380
אך במודל האדריכלי, הטיפ הזה הופך לעדכון קבוע בספריית ההנחיות והדפוסים.

00:15:48.380 --> 00:15:55.700
אתה בונה אינטליגנציה קולקטיבית ששורדת תחלופת עובדים, ואתה מבטיח שהכוונה של הארגון מתחדדת בכל שבעה ימים.

00:16:01.940 --> 00:16:10.000
אני רואה מנהיגים רבים מתפערים בשעות שנחסכו או במספר כולל של הנחיות שנשלחו, אך המספרים הללו חסרי משמעות.

00:16:10.040 --> 00:16:15.580
אם עובד חוסך חמש שעות בעזרת AI, אבל אז מבזבז שש שעות בתיקון השגיאות, למעשה הפסדת הזמן.

00:16:15.580 --> 00:16:20.920
אם הם שולחים אלף הנחיות, אך אף אחת מהן לא מניבה תוצר מוכן ללקוח, אתה סתם מייצר רעש דיגיטלי.

00:16:21.040 --> 00:16:25.620
אלו מדדים למפקחים שרוצים להרגיש עסוקים, הם לא מיועדים לאדריכלים שרוצים להיות אפקטיביים.

00:16:25.800 --> 00:16:29.880
במקום זאת, עליך להתחייב לארבעה מדדים קשיחים שבאמת מוכיחים שהמערכת גדלה.

00:16:30.040 --> 00:16:34.640
הראשון הוא זמן מחזור, שהוא הזמן הכולל מהבקשה הראשונית ועד לפלת המאומת הסופי.

00:16:34.640 --> 00:16:39.620
אם המספר הזה לא יורד בלפחות 20 אחוזים, הארכיטקטורה שלך כבדה מדי וזקוקה לאיעול.

00:16:39.760 --> 00:16:45.700
השני הוא שיעור העבודה החוזרת או אחוז הפלטים שנוצרו על ידי AI שדורשים התערבות אנושית לתיקון הטעות.

00:16:45.820 --> 00:16:48.580
במערכת מתוכננת היטב, זה צריך לשאוף לאפס.

00:16:48.580 --> 00:16:52.340
ואם זה נשאר סטטי, כנראה שנתוני הבסיס שלך הם האשמים.

00:16:52.520 --> 00:16:58.800
השלישי הוא השאיית החלטות, המודדת כמה זמן משימה נשארת במצב המתנה לאישור אנושי או הבהרה.

00:16:58.800 --> 00:17:04.240
השאייה גבוהה אומרת שהמגבלות שלך נוקשות מדי או שהכוונה שלך עמומה מדי מכדי שהמכונה תטפל בה.

00:17:04.340 --> 00:17:09.720
לבסוף, עליך לעקוב אחר שיעור התקריות, הכולל הכל מהזיית עובדות בדוח ועד הפרת תימות.

00:17:09.720 --> 00:17:16.640
ארגונים המטילים אחריות ארכיטקטונית מפורשת על מערכות אלו רואים הפחתה של 40% בתקריות חמורות בתוך שנתיים.

00:17:16.820 --> 00:17:20.780
הם לא בני מזל יותר ממך, הם פשוט ממושמעים יותר לגבי התכנון שלהם.

00:17:20.780 --> 00:17:25.800
ניסום המהלך הזה דורש שכבה חדשה של טכנולוגיה כי אי אפשר לתכנן מערכת שאי אפשר לראות.

00:17:25.980 --> 00:17:30.120
זו הסיבה שכלים כמו WorkIQ הופכים לשכבת הכוונה החיונית לארגון המודרני.

00:17:30.260 --> 00:17:34.460
WorkIQ מאפשר לכם לראות את הקשרים בין אנשים, נתונים ומשימות בזמן אמת,

00:17:34.460 --> 00:17:38.580
ומספק את הנירות הנדרשת כדי לזהות היכן באמת מתרחש חיכוך בעבודה משותפת.

00:17:38.720 --> 00:17:40.960
ומאפשר לכם לעבור מניחושים להנדסה.

00:17:40.960 --> 00:17:46.780
כשמשתמשים ב-WorkIQ כבסיס, לא רק פורסים כלי, אלא בונים מנוע ניתן להרחבה לאוטונומיה.

00:17:46.940 --> 00:17:51.220
אתם יוצרים עולם שבו המנהל לא חייב להיות צוואר הבקבוק בכל החלטה,

00:17:51.480 --> 00:17:56.120
ובונים מערכת שבה הגבולות כה ברורים שהבינה המלאכותית יכולה לפעול בביטחון רב.

00:17:56.420 --> 00:18:00.740
האדם מתערב רק כשהדבר באמת חשוב, וזו היא התזמור של העתיד.

00:18:00.740 --> 00:18:06.860
הגיע הזמן להפסיק להיות האדם שמנהל את העבודה, ולהתחיל להיות האדם שבנה את המכונה שמבצעת אותה.

00:18:06.860 --> 00:18:10.840
המעבר לבינה מלאכותית אינו שינוי טכנולוגי, הוא אבולוציה של מנהיגות.

00:18:10.960 --> 00:18:15.200
אם הפעלותים שלכם תקועים, אל תסתכלו על התוכנה, אלא על מודל הניהול שלכם.

00:18:15.360 --> 00:18:18.480
אי אפשר לפקח על עולם של סוכנים אוטונומיים, חייבים לתכנן אותו.

00:18:18.620 --> 00:18:21.960
תפסיקו לנהל אנשים, והתחילו לבנות את המערכות שהופכות אותם לאפקטיביים.

00:18:21.960 --> 00:18:26.740
אם זה שינה את האופן שבו אתם תופסים את תפקידכם, עקבו אחריי, מרקו פיטרס בלינקטין לעוד בהירות מבני.

00:18:26.880 --> 00:18:28.500
התחילו לבנות את המסילה עוד היום.
