בדיקת אישורי כניסה וסודות בבדיקות דפדפן אוטומטיות
By Mirko Peters · · Updated
סודות בבדיקות דפדפן אוטומטיות דולפים דרך הקוד, קבצי העקבות, הסרטונים והרישומים. למדו לשמור סיסמאות מחוץ למאגר, להגביל את חשבונות הבדיקה ולנקות את הפלטים שהבדיקות יוצרות.
Automatically translated with AI from the original post. Read the English original
סודות בבדיקות דפדפן אוטומטיות הם סיסמאות, אסימונים, מפתחות API ועוגיות הפעלה שהבדיקות צריכות כדי להיכנס למערכות, והם דולפים במקומות רבים יותר ממה שרוב הצוותים מצפים. טיפול נכון בהם הוא חלק בסיסי של אוטומציית בדיקות ושל אוטומציית דפדפן בכלל. המדריך הזה מיועד למהנדסי אוטומציית בדיקות שכותבים או מתחזקים בדיקות דפדפן ל-בדיקות קצה-לקצה שנכנסות למערכות אמיתיות. תראו היכן סודות דולפים, איך לשמור אותם מחוץ לקוד ולמאגרים, איך להקים חשבונות בדיקה עם הרשאות מוגבלות, איך לעשות שימוש חוזר במצב הכניסה בבטחה, וכיצד להתמודד עם אימות רב-שלבי. דוגמה מעובדת עם מספרים בדויים מראה ביקורת מהירה.
עיקרי הדברים
- סודות בבדיקות דפדפן דולפים במקומות רבים יותר מקוד הבדיקה עצמו: עקבות, צילומי מסך, סרטונים, יומני קונסול, קבצי HAR ומצב כניסה שמור יכולים כולם להכיל אסימונים או סיסמאות.
- לעולם אל תקודדו סיסמאות בקבצי בדיקה. טענו אותן ממשתני סביבה בהרצה מקומית, ומהחנות הסודות של פלטפורמת ה-CI בצינורות.
- קובץ מצב דפדפן שמור עשוי להכיל עוגיות הפעלה פעילות שמאפשרות למישהו להתחזות לחשבון הבדיקה, לכן יש להוציא אותו מכל מאגר.
- השתמשו בחשבונות בדיקה ייעודיים: חשבון אחד לכל תפקיד, ולהרצות מקבילות שמשנות נתונים משותפים, חשבון נפרד לכל worker. לכל חשבון יש להעניק רק את ההרשאות שהבדיקות שלו צריכות.
- נקו את הפלטים לפני שהם יוצאים מסביבת ההרצה, הגבילו מי יכול לקרוא דוחות, ושמרו קיצורי דרך לכניסה שמיועדים לבדיקות בלבד מחוץ לסביבת הייצור.
היכן סודות בבדיקות דפדפן אוטומטיות דולפים
הדליפה הברורה היא סיסמה שנכתבה באחד מסקריפטי הבדיקה. הדליפות הפחות ברורות הן הקבצים שהרצת הבדיקות מייצרת. המאמר של Currents על הימנעות מדליפת נתונים ב-Playwright מונה את הסיכונים, והם חלים גם על כלים אחרים שמתעדים הרצות באופן דומה:
- עקבות (Traces). עקבה עשויה להכיל כותרות הרשאה גולמיות, אסימוני Bearer, ערכי עוגיות, תמונות מצב של הדף ונתונים אישיים שנראו בתעבורת הרשת. המאמר מדרג את העקבות כסיכון הקריטי ביותר.
- צילומי מסך. ערך עשוי להיות גלוי בזמן שהבדיקה מקלידה אותו, או אסימון עשוי להופיע בהודעה.
- סרטונים. סרטון מקליט את כל המסך לאורך הבדיקה כולה, כולל סיסמאות שמולאו אוטומטית ואסימונים המוצגים בדפי ניהול.
- יומני קונסול וקבצים מצורפים. פלט הקונסול חוזר על עצמו בכל ניסיון חוזר, ותגובות API מצורפות עלולות לשאת אסימונים או נתונים אישיים.
- פלט של דיווחים ושלבים. אם שם שלב כולל ערך מסביבת ההרצה, הוא מופיע ביומני ה-CI ובדוחות ה-HTML.
- קבצי HAR. רישומי רשת אלה מכילים כותרות וגופי בקשות ותגובות, שעלולים לכלול פרטי כניסה.
- מצב כניסה שמור. קובץ מצב מכיל עוגיות והפעלה ואסימונים פעילים, והוא עלול להגיע ל-Git אם אף אחד לא הוסיף אותו לקובץ ההתעלמות.
המאמר מזהיר גם שהסתרת סודות ב-CI מכסה רק את פלט היומנים, ומפספסת ערכים מקודדים, מקוצרים או המחוברים לטקסט אחר. הסתרה היא רשת ביטחון, לא פתרון.
שמירת סיסמאות מחוץ לקוד ולמאגר
המדריך של TestDino בנושא אימות ב-Playwright ישיר: לעולם אל תקודדו סיסמאות בקבצי הבדיקה. העצות שלו להרצות CI תואמות פרקטיקות נפוצות גם במסגרות אחרות:
- השתמשו במשתני סביבה. מקומית, שמרו סיסמאות בקובץ סביבה שנכלל מחוץ לבקרת הגרסאות. ב-CI, השתמשו בניהול הסודות של ספק השירות וקראו את הערכים מסביבת התהליך.
- התעלמו מהקובץ. הוסיפו את תבניות קובץ הסביבה לרשימת ההתעלמות לפני ה-commit הראשון, והעלו רק קובץ placeholder שמפרט את שמות המשתנים.
- תנו לצינור לקבוע. Currents ממליצה להגדיר את מנגנון טעינת הסביבה כך שערכים שמוזרקים על ידי CI יקבלו עדיפות על ערכים מקובץ מקומי.
- השתמשו במנהל סודות לצוותים גדולים יותר. שיטות העבודה המומלצות האלה מתרחבות היטב, וCurrents מציינת מנהלי סודות מובנים ב-CI וכלים חיצוניים כמו Vault, AWS Secrets Manager ו-Google Cloud Secret Manager. היא ממליצה גם על טוקנים קצרי תוקף דרך זהות עומס עבודה, והרשאות runner שמוגבלות רק לנתיבי הסודות שההרצה צריכה.
- שמרו על שמות שלבים קבועים. אל תכתבו סוד בכותרת של שלב. השתמשו בתווית קבועה.
אם סוד כבר נכלל ב-commit, התייחסו אליו כחשוף. החליפו אותו, ולאחר מכן נקו את ההיסטוריה. מחיקת הקובץ ב-commit מאוחר יותר אינה מסירה אותו מההיסטוריה.
השתמשו בחשבונות בדיקה ייעודיים עם הרשאות מינימליות
חשבון בדיקה הוא חשבון אמיתי, וראוי לאותה תשומת לב כמו כל חשבון אחר. כשאתם מאוטומטים כניסה, אתם מאוטומטים גם גישה למערכת אמיתית, ולכן בדקו מה כל חשבון יכול להגיע אליו, בכל סביבת בדיקה. עיקרון הרשאות מינימליות חל כאן: הענקו לכל חשבון רק את הגישה שהבדיקות שלו צריכות, ולא מעבר לכך.
- לעולם אל תשתמשו בחשבון אישי. חשבון כניסה ייעודי ניתן להשבית, לסובב סיסמאות או לבקר בלי לגעת בהרשאות של אדם.
- חשבון אחד לכל תפקיד. אם הבדיקות בודקות מה מנהל ומה משתמש רגיל רואים, לכל תפקיד נדרש חשבון משלו. TestDino מציינת זאת כדרישה לבדיקות מרובות תפקידים.
- חשבון אחד לכל worker מקבילי, כאשר הבדיקות משנות נתונים משותפים. התיעוד של Playwright על כניסה מתאר זאת: חשבון משותף יחיד פועל רק אם ניתן להריץ את הבדיקות בו-זמנית מבלי שישפיעו זו על זו. אחרת, כל worker מקבילי צריך חשבון משלו. TestDino מתארת בחירת החשבון לפי אינדקס ה-worker.
- שמרו על גישה מצומצמת לייצור. אם בדיקה כלשהי נוגעת במערכת חיה, יש לבודד את הכניסה כך שלא תוכל להגיע לחיוב או למידע על לקוחות.
- קבעו בעלים ותאריך תפוגה. רשמו מי הבעלים של כל חשבון ומתי נבדקות הסיסמאות שלו. זוהי עצה משלנו, לא נקודה מהמקורות.
חשבונות כניסה שאף אחד לא מחזיק בהם שורדים את הבדיקות שנוצרו עבורם, ונשארים תקפים הרבה אחרי שהן הסתיימו.
עשו שימוש חוזר במצב הכניסה, בלי לחשוף אותו
נתוני בדיקה ומצב כניסה הם דברים שונים, אבל שניהם דורשים הגנה. כניסה דרך המסך בכל בדיקה היא איטית, והיא גורמת לכל בדיקה אוטומטית להיות תלויה בתהליך הכניסה. התיעוד של Playwright בנושא אימות מתאר דפוס נפוץ: שלב הכנה נכנס פעם אחת וכותב את מצב הדפדפן לקובץ, ואז הבדיקות מתחילות ממצב הזה. התיעוד מספק גם את כללי הבטיחות:
- צרו תיקייה לקבצי המצב והוסיפו אותה לקובץ ההתעלמות שלכם. התיעוד ממליץ בדיוק על כך.
- התייחסו לקובץ כאל פרטי גישה. הודעת אזהרה בתיעוד מציינת שהוא עשוי להכיל עוגיות וכותרות רגישות שאפשר להשתמש בהן כדי להתחזות אליכם או לחשבון הבדיקה שלכם, והתיעוד ממליץ בחום שלא להעלות קבצים כאלה למאגרים פרטיים או ציבוריים.
- מחקו את המצב השמור כשהוא פג תוקף, או כתבו אותו לתיקיית הפלט אם אין צורך לשמור אותו בין הרצות.
- היכן שהאפליקציה תומכת בכניסה דרך API, זה יכול להיות קל ומהיר יותר מהפעלת הממשק, והמצב שנוצר נשמר באותו אופן.
Currents מוסיפה שלב ניקוי: נקו עוגיות בשלב ה-teardown של fixture הכניסה, והגבילו מי יכול לקרוא ארטיפקטים של CI.
אימות רב-שלבי וקיצורי דרך לבדיקות בלבד
אימות מרובה גורמים מקשה על אוטומציה, וזו בדיוק המטרה שלו. TestDino מציעה אפשרויות לחשבונות בדיקה. עבור קודים מאפליקציית מאמת, צרו את הקוד בסקריפט ההגדרה בעזרת ספרייה. עבור קודים שנשלחיםב-SMS או באימייל, השביתו אימות מרובה גורמים לחשבונות בדיקה בסביבת staging, או השתמשו בנתיב שמיועד לבדיקות בלבד.
נתיב עקיפה שמיועד לבדיקות בלבד הוא סיכון ממשי. לפי TestDino, יש לחסום אותו מאחורי בדיקת משתנה סביבה ולעולם לא לפרוס אותו לסביבת הייצור. יש להתייחס לכל קיצור דרך שמדלג על הכניסה כאל תכונת אבטחה שדורשת בדיקה נפרדת.
בחרו תרחישי בדיקה שדורשים כניסה אמיתית
לא לכל מקרה בדיקה נדרשת כניסה חיה. כחלק מאסטרטגיית הבדיקות, אנו ממליצים להשאיר תרחיש קצה-לקצה אחד או שניים שמפעילים את דף הכניסה האמיתי בדפדפן אמיתי, ולתת לשאר בדיקות הפונקציונליות להתחיל ממצב שמור או מכניסה דרך ממשקי API, כפי שנעשה בבדיקות API. כך מצמצמים את מספר הפעמים שבהן מקלידים סודות, מזרזים את הרצת הבדיקות ועדיין מכסים את תהליך הכניסה.
רכזו את שלבי הכניסה במקום אחד, כמו מחלקת Page Object Model או fixture משותף, כך ששינוי בדף הכניסה או באופן שבו נקראים הסודות ידרוש עריכה של סקריפט אוטומציה אחד בלבד. אם מעתיקים את שלבי הכניסה לכל בדיקה, זו סיבה נפוצה לדליפות, ומגדיל את הסיכוי לבדיקה לא יציבה כשהדף משתנה.
שמרו על בדיקה ידנית ובדיקה חקרנית של מסכי הכניסה על חשבונות שהאוטומציה לא משתמשת בהם, משום שכניסות משותפות גורמות לנעילות של חשבונות ולעקבות ביקורת לא ברורות. הוסיפו לאותה הרצה מקבילית בדיקת אבטחה קטנה, למשל חיפוש בדוחות אחר טוקנים. ללא קשר לכלי האוטומציה שתבחרו, הכללים לגבי סודות לא משתנים.
דוגמה: ביקורת של 30 דקות
המספרים מומצאים.
צוות מריץ 90 בדיקות דפדפן כחלק מבדיקות רגרסיה ובודק את מאגר הבדיקות אם יש בו סודות. הביקורת נמשכת 30 דקות ומוצאת חמישה דברים:
- שתי סיסמאות הכתובות בקובץ עזר של הבדיקות.
- תיקייה עם קבצי מצב כניסה שמורים, שאינה נמצאת ברשימת ההתעלמות.
- הגדרת trace שמתעדת כל בדיקה, וארטיפקטים של דוחות שכל העובדים יכולים לפתוח.
- חשבון אחד שמשמש את כל 8 ה-workers המקבילים, וזה גורם לכשלון אקראי של שתי בדיקות.
- חשבון אישי של בודק לשעבר, שעדיין משמש בדיקה אחת.
התיקונים לוקחים יום אחד. הסיסמאות מועברות לחנות הסודות של CI, והערכים הישנים משתנים. תיקיית המצב מוגדרת כהתעלמות ונמחקת מההיסטוריה. ה-traces נשמרים רק לבדיקות שנכשלו, והגישה לדוחות מצומצמת לקבוצת QA. לכל worker מקבילי יש חשבון משלו, והכשלונות האקראיים נפסקים. החשבון האישי מוחלף בחשבון ייעודי שיש לו בעלים. הצוות מתזמן את אותה ביקורת כל רבעון.
טעויות נפוצות
- הטמעת סיסמה בקוד "רק לעכשיו". היא נשארת בהיסטוריה לנצח.
- הכנסת מצב כניסה שמור למאגר. הקובץ פועל כמו סיסמה לחשבון.
- סמך על הסתרת הלוגים ב-CI. היא מפספסת ערכים מקודדים או חלקיים, ואינה עושה דבר עבור traces או סרטונים.
- הקלטה של הכול. סרטונים, traces מלאים ודוחות פתוחים מפזרים סודות לאנשים רבים יותר.
- שיתוף כניסה אחת בין workers מקבילים. זה גורם גם לכשלונות אקראיים וגם לעקבות ביקורת לא ברורות.
- שכחה של נתיבי עקיפה לבדיקות בסביבת הייצור. חסמו אותם ובדקו אותם.
איך תוכנה יכולה לעזור
התחילו מחנות הסודות של פלטפורמת ה-CI שלכם, ומסריקת הסודות של המאגר, אם קיימת כזו. מנהל סודות יכול גם להצפין ערכים שמורים, והוא מועיל כשכמה צוותים חולקים כניסות, משום שהוא שולט בגישה, בהחלפה ובתיעוד במקום אחד. הגדרות מסגרת הבדיקות שלכם קובעות מה נרשם, וסקריפט קטן יכול להסיר כותרות רגישות מהארטיפקטים. בחרו כלי אוטומציה לבדיקות שמתאים להגדרת ה-CI שלכם, ובדקו את הניקוי בהרצה לדוגמה לפני שאתם נשענים עליו. אותם כללים חלים ב-Selenium, Cypress, Playwright או בחבילת בדיקות ב-Python, וגם על בדיקות ממשק משתמש וגם על בדיקות API שקוראות ליישום הווב.
הצעד הבא
פתחו היום את מאגר הבדיקות שלכם וחפשו בו סיסמאות, טוקנים וקבצי מצב שמורים, והעבירו כל סוד שתמצאו לחנות הסודות של ה-CI. לאחר מכן בדקו איך הבדיקות שלכם מתעדות traces וסרטונים, כדי שסודות בבדיקות דפדפן אוטומטיות יפסיקו להתפשט בדוחות שלכם.