DLP מול תוויות רגישות: פתרון קונפליקטים במדיניות ב-Microsoft Purview

By Mirko Peters · 2026-04-21 · Updated 2026-07-28

תשובה מהירה: DLP מול תוויות רגישות אינו בחירה בין שניהם. תוויות רגישות מסווגות מידע ויכולות גם להגן עליו, ואילו Data Loss Prevention עוזר לזהות ולמנוע שיתוף או העברה מסוכנים. כדאי לתכנן את שניהם על בסיס מודל סיווג נתונים משותף, לבחון מדיניות מול תרחישי משתמשים אמיתיים, ולתעד כיצד מטופלים קונפליקטים, חריגים, התראות והנחיות למשתמשים.

Automatically translated with AI from the original post. Read the English original

תשובה מהירה: DLP מול תוויות רגישות אינו בחירה בין שניהם. תוויות רגישות מסווגות מידע ויכולות גם להגן עליו, ואילו Data Loss Prevention עוזר לזהות ולמנוע שיתוף או העברה מסוכנים. כדאי לתכנן את שניהם על בסיס מודל סיווג נתונים משותף, לבחון מדיניות מול תרחישי משתמשים אמיתיים, ולתעד כיצד מטופלים קונפליקטים, חריגים, התראות והנחיות למשתמשים.

ניהול הגנת המידע ב-Microsoft 365 יכול להרגיש כמו ג'אגלינג עם יותר מדי כדורים, במיוחד כשמדיניות Data Loss Prevention (DLP) ותוויות רגישות מתחילות להתנגש זו בזו. על הנייר שני הכלים האלה נראים דומים, אבל הם ניגשים להגנה על מידע מזוויות שונות לגמרי. המאמר הזה מפרק את ההבדלים בין DLP לתוויות רגישות ב-Microsoft Purview, כדי שתדעו איזה כפתור ללחוץ כשאתם רוצים להגן על המידע של הארגון.

תגלו למה שילוב של DLP וסיווג באמצעות תוויות רגישות עלול להיות מסובך, איך כללים חופפים יכולים לאפשר למידע רגיש לצאת מחוץ לארגון, ואיפה מתחילה הבלבול אצל משתמשים רגילים. והכי חשוב, תקבלו עצות מעשיות ותרחישי שימוש מהחיים לפתרון קונפליקטים ולתכנון אסטרטגיית הגנה יציבה ועמידה לעתיד. אם אתם רוצים שההגנה על הנתונים שלכם לא תהיה רק על הנייר, אלא תעבוד בפועל, המשיכו לקרוא.

הבנת ההבדלים המהותיים בין DLP לתוויות רגישות

נפזר קודם את הערפל: גם DLP וגם תוויות רגישות נועדו לשמור על אבטחת הנתונים שלכם ב-Microsoft 365, אבל כל אחד מהם עושה זאת בדרכו. ההבדל אינו רק טכני. הוא משנה את האופן שבו מתכננים את תוכנית האבטחה.

DLP עוסק בעיקר במעקב אחר הנתונים בזמן תנועתם. דמיינו אותו כשומר בכניסה למועדון: הוא בודק מה נכנס, מה יוצא, ומתערב אם משהו נראה מסוכן או חריג. תוויות רגישות, לעומת זאת, דומות לכרטיס VIP שנצמד למסמכים או להודעות דואר אלקטרוני לאורך כל הדרך, ומסמן עד כמה המידע רגיש או סודי באמת. התווית הזו יכולה גם לכלול הצפנה ובקרות גישה שנשארות עם הקובץ, לא משנה מי מחזיק בו.

למה ההבחנה הזו חשובה? כי כשהשניים לא עובדים יחד בהרמוניה, אפשר או לנעול את העסק יתר על המידה, או להשאיר פערים גדולים מספיק לדליפות מידע. בסעיפים הבאים נראה כיצד מדיניות DLP מגנה על מידע בתנועה, בעוד שתוויות רגישות עוטפות את התוכן החשוב בהגנה מתמשכת. הכרת נקודות החפיפה היא הצעד הראשון להימנעות מהמלכודות הקלאסיות במדיניות, שמשאירות גם את צוותי ה-IT וגם את המשתמשים הסופיים מגרדים בראש.

מדיניות DLP: הגנה על נתונים בתנועה ב-Microsoft 365

מדיניות DLP ב-Microsoft 365 עוקבת אחר המידע הרגיש שלכם כשהוא משותף, נשלח בדואר אלקטרוני או מועלה בין משתמשים ואפליקציות. התפקיד שלה פשוט: לזהות נתונים שתואמים קריטריונים מסוימים, כמו מספרי כרטיסי אשראי או מילות מפתח סודיות, ולהחליט אם לחסום, להזהיר או לאפשר את הפעולה לפי הכללים שהגדרתם.

כלומר, DLP פועל כקו ההגנה הראשון כשמישהו מנסה לשתף קובץ עם גורם חיצוני, לשלוח סודות מסחריים בדואר אלקטרוני או להעתיק מידע מוסדר לאפליקציית רשת מסוכנת. הוא נבנה כדי לעצור דליפות בשוגג לפני שהן מגיעות לעולם האמיתי. רוצים לדעת גם איך DLP מתמודד עם אוטומציה ותהליכי Power Platform? עיינו במדריכים כמו managing DLP for Power Platform developers או setting up DLP in Microsoft 365, לטיפים מעשיים והעמקה.

תוויות רגישות: סיווג מידע והגנה מתמשכת

תוויות רגישות ב-Microsoft Purview מאפשרות לכם להצמיד סיווג, וההגנה המתאימה לו, למסמכים ולהודעות דואר אלקטרוני. תוויות אינן רק מדבקות; הן יכולות להצפין קבצים, להוסיף סימני מים ולהגדיר הרשאות שקובעות מי רשאי לצפות בתוכן או לערוך אותו. ההגנה הזו נשארת עם המידע, בין אם הוא נמצא ב-SharePoint ובין אם נשלח כקובץ מצורף בדואר אלקטרוני.

זה הופך תוויות רגישות למרכזיות בתחומי הציות, הגנה על קניין רוחני, ושמירה על סודות ארגוניים כפנימיים באמת. מכיוון שהתווית תמיד מצורפת, גם אם משתמש מוריד מסמך למחשב הנייד שלו או משתף אותו עם שותף עסקי, ההגנה נעה יחד איתו. למידע נוסף על המנגנונים המעשיים של ביקורת פעילות משתמשים ומוכנות לציות, כדאי להאזין למשאבים כמו ביקורת באמצעות Purview, או לקבל טיפים לשליטה ב"כאוס המסמכים" בפרקים כמו בניית מגן ה-Purview שלכם.

פתרון קונפליקטים בין תוויות רגישות למדיניות DLP

וכאן מתחילה האבטחה של Microsoft 365 לזרוק לנו כדורים מעוקלים. גם עם הכוונות הטובות ביותר, מדיניות ה-DLP ותוויות הרגישות שלכם עלולות לפעמים לפעול בניגוד זו לזו. הסעיף הזה עוסק בעיקר בעזרה לכם לזהות את הרגעים האלה, כדי שלא תמצאו את עצמכם תוהים מדוע קובץ חסוי פתאום יצא החוצה, או מדוע המשתמשים שלכם לא מצליחים לבצע את עבודתם.

מה השורש של הבעיה? הכלים מסתכלים על ההגנה מזוויות שונות, אבל זרימות הנתונים כמעט אף פעם אינן מסודרות ונקיות. אפשר להצפין מסמך באמצעות תווית רגישות, ואם DLP לא יכול לראות מה יש בפנים, האכיפה נשברת. או שאולי הגדרתם מדיניות DLP קפדנית, אבל תווית מקלה מאפשרת למשתמשים לעקוף אותה ולשתף בכל זאת. בדיוק הפערים והחפיפות האלה הם מה שמאפשר לטעויות לקרות או מעכב את תהליכי העבודה עד דום.

נעבור על ההתנגשויות הקלאסיות ועל הכאבי הראש שהן גורמות, ואז נבחן מה בדרך כלל גורם לבלבול. אם אי פעם דאגתם שהבקרות שלכם לא באמת פועלות, או שפשוט נמאס לכם מכך שמשתמשים מתלוננים על "חלונות קופצים" ופעולות חסומות, סביר להניח שהבעיה נתקעה באחד מתרחישי ההתנגשות האלה. מעוניינים ביותר על זיהוי ובקרה בזמן אמת? תמצאו מסגרות לביקורת חכמה יותר בפרק לזהות שיתוף חיצוני מסוכן לפני שזה הופך לאסון.

כאשר תוויות רגישות ו-DLP חופפים: התנגשויות מדיניות נפוצות

1. תוויות רגישות מצפינות תוכן ש-DLP לא יכול לבדוק: אם מסמך מוצפן על ידי תווית רגישות לפני ש-DLP מספיק לנתח אותו, רוב מנועי ה-DLP לא יכולים להציץ פנימה. המשמעות היא שגם אם הקובץ מכיל מידע רגיש, מדיניות ה-DLP עיוורת לתוכנו ולא יכולה לחסום פעולות מסוכנות.
2. DLP חוסם פעולות שהתווית מתירה מבחינה טכנית: לפעמים תווית חסויה במיוחד מאפשרת למשתמשים מהימנים מסוימים לשתף קובץ עם גורמים חיצוניים, ובכל זאת כלל DLP נפרד חוסם את אותה פעולה בדיוק. המשתמשים הקצה מקבלים מסרים מעורבים או סירוב פתאומי, ואינם יודעים איזו מדיניות "ניצחה".
3. חוויית משתמש לא עקבית והתראות לא ברורות: כאשר DLP ותוויות רגישות מופעלים בו זמנית אך עם תוצאות שונות, המשתמשים עלולים לראות חלונות קופצים או הודעות שגיאה סותרות. היעדר הנחיה ברורה ואחידה מוביל להתרגלות להתראות ולחוסר אמון במערכות ההגנה.
4. סחף מדיניות לאורך זמן: כאשר ארגונים מעדכנים את הגדרות תוויות הרגישות או את כללי ה-DLP באופן עצמאי, אי-התאמות מתגנבות למערכת. "סחף המדיניות" הזה עלול ליצור חורים שבהם נתונים נחשפים, או כללים שמתכפלים ומכבידים על פעילות העסק. למידע נוסף על מניעת סחף בין הציות להתנהגות המשתמשים, שווה להאזין לתוכן מתוך הפרק הזה על סחף בציות.

אנשי IT צריכים לשים לב לסימנים האלה ולבדוק באופן קבוע את האכיפה מקצה לקצה. אם משתמשים מתלוננים על "חסום ללא סיבה" או "התוויות לא עובדות", חפיפה במדיניות היא כנראה הגורם הסביר ביותר.

הסיכון שבהגדרות מתירניות של "אפשר למשתמשים לגשת"

הגדרות תווית רגישות מתירניות, כמו "אפשר למשתמשים להחליט מי יכול לגשת", נשמעות גמישות, אבל הן עלולות להפוך את כללי ה-DLP למחשבה שנייה. כאשר מאפשרים למשתמשים לעקוף או להגדיר הרשאות גישה רחבות בתוך תווית, אתם מסתכנים בפתיחת הדלת לכך שתוכן חסוי יצא מהארגון ללא בקרה.

הפרצה הזו מסוכנת במיוחד, משום שהיא יכולה להחליש בשקט את מדיניות ה-DLP המחמירה ביותר שלכם. מה הטעם בחסימת שיתוף חיצוני באמצעות DLP, אם תווית רגישות נדיבה מאפשרת למישהו לשתף בכל זאת? אם אתם רוצים אבטחה בלתי ניתנת לחדירה בלי להכביד על משתמשים לגיטימיים, פעלו לפי שיטות העבודה המומלצות שמשלבות את Microsoft Defender ו-Purview, כפי שמוצג במדריך החיוני הזה לאבטחה בלתי ניתנת לחדירה ב-M365.

שיטות עבודה מומלצות ליישור אסטרטגיות DLP ותוויות רגישות

הגנה על נתונים ב-Microsoft 365 אינה עניין של הגדרת "התווית הנכונה" או כלל ה-DLP "ההדוק ביותר". העניין הוא לגרום לשתי האסטרטגיות לעבוד יחד, כך שהאבטחה תהיה חזקה והמשתמשים עדיין יוכלו לעבוד. הסעיף הזה מתעמק בשיטות עבודה מומלצות לבניית גישה מאוחדת, שלא תתפרק כשהעסק משתנה או כשדרישות הציות מתעדכנות.

המטרה הגדולה? למפות את תוויות הרגישות ישירות למדיניות ה-DLP, כך שהכוונה של תווית תמיד תתאים לאופן שבו המערכת מגיבה. זה עוזר לשמור על אכיפה עקבית והופך את ניהול המדיניות להרבה פחות כאב ראש בהמשך. בין אם אתם מתכוננים לשימוש רב יותר ב-AI (כמו Copilot), לשינוי בדפוסי שיתוף פעולה, או להיערכות לרגולציה מחמירה יותר, היישור הזה הוא הבסיס שאתם צריכים.

ואם אתם מוכנים לשדרג את ההגנה ולהתאים את האבטחה למשתמשים אנושיים, לבוטים ולאפליקציות של צד שלישי, משאבים כמו העמקה באבטחת Copilot ובתוכן מבוסס AI יראו לכם כיצד DLP ותיוג רגישות יכולים להתרחב כדי לענות על איומים חדשים ודרישות ציות.

תכננו מדיניות DLP שמתאימה ליעדי הגנת הנתונים שלכם

1. התחילו ממודל הסיווג שלכם: בדקו את רמות תוויות הרגישות שכבר נמצאות בשימוש בעסק (למשל, Public, Internal, Confidential, Highly Confidential). פתחו את כללי ה-DLP כך שיתאימו למודל הזה, כדי שלא יישאר ספק לגבי הפעולות שמותר לבצע ואלו שצריך לחסום.
2. מפו פעולות DLP לרמת הסיכון של התווית: הגדירו את פעולות מדיניות ה-DLP, כמו ניטור, אזהרה או חסימה, בהתאם לרמת הסיכון המשויכת לכל תווית. לדוגמה, אפשרו לשתף מסמכים "Internal" רק בתוך הארגון, אך חסמו לחלוטין נתונים "Highly Confidential" מלעזוב את הדומיינים המהימנים.
3. בטלו כללים חופפים או מיותרים: בצעו ביקורת של מדיניות ה-DLP ושל מדיניות התוויות זו לצד זו. אם גם תווית רגישות וגם מדיניות DLP שולטות באותו תרחיש, אך עם הוראות שונות, המשתמשים יחוו אכיפה לא עקבית ויתבלבלו.
4. שימו את סדרי העדיפויות העסקיים במרכז: אל תגדירו את המדיניות הזו בוואקום. שתפו בתהליך את בעלי הנתונים, אנשי הציות ואף המנהלים, כדי שיביעו את דעתם לגבי הנתונים שרגישים באמת, ומדוע. זקוקים לעזרה בהגדרת אסטרטגיות מונחות עסק? חפשו טיפים בנושא יעדי הגנה, כמו אלה שמופיעים במדריך האסטרטגיה הזה ל-Microsoft Purview.
5. תעדו ובדקו באופן קבוע: הפכו לנוהג לבדוק את מיפוי המדיניות כחלק מתהליכי ניהול השינויים, במיוחד כשהרגולציה או הצרכים העסקיים משתנים. כך נמנעות הגדרות מיושנות ופערים בלתי צפויים.

כפו תיוג לפני שיתוף מסמכים מאובטח

• תיוג חובה: דרשו תווית רגישות על כל מסמך או דוא״ל לפני שניתן לשתף אותו מחוץ לארגון. כך כל תוכן שניתן לשיתוף יקבל לפחות רמת הגנה מינימלית.
• הגבלות שיתוף מבוססות תוויות: השתמשו בתוויות כדי להגביל מי יכול לגשת לקבצים משותפים, למשל באכיפת התוויות "Internal Only" כדי למנוע דליפת נתונים מחוץ לארגון.
• תהליך עבודה משולב באפליקציות Microsoft 365: הגדירו את Teams, SharePoint ו-Outlook כך שיבקשו מהמשתמשים לבחור תווית בעת שיתוף, או יכפו זאת. החוויה החלקה הזו מספקת מעקות בטיחות חזקים בלי חיכוך מיותר.
• אכיפת מדיניות רציפה: הגנו מפני קבצים מיושנים על ידי דרישה שכל התוכן יישאר מתויג, גם כשהוא מועבר או מעודכן. מחפשים טיפים לניהול מחזור חיים מלא? פרקים כמו Purview shield for document chaos מציגים את תמונת הציות הרחבה יותר.

דוגמאות שימוש לפתרון התנגשויות בין DLP לתוויות רגישות

בואו נהפוך את כל התיאוריה הזו למשהו מוחשי, דרך תרחישים מעשיים שבהם DLP ותוויות רגישות צריכים לעבוד יחד כדי לשמור על המידע שלכם. הדוגמאות מבוססות על מה שקורה בפועל כשארגונים מנסים להשתמש בשני הכלים יחד, ועל מה שעלול להשתבש כשהם אינם מתואמים כראוי.

בכל מקרה תראו כיצד כללי התיוג וכללי ה-DLP מחזקים זה את זה כדי למנוע טעויות יקרות, בין אם אתם שולחים גיליונות שכר, מטפלים במיילים של ההנהלה או מאפשרים לצוותי משאבי אנוש לשתף פעולה עם שותפים חיצוניים. המטרה היא להראות בדיוק כיצד סיווג ברור ו-DLP מיושר היטב הופכים מדיניות אבטחה מורכבת לסיפורי הצלחה עסקיים יומיומיים.

אם אתם מחפשים עוד אסטרטגיות לסגירת דליפות ולבניית תוכנית חזקה למניעת אובדן נתונים, היכנסו לשלושה מהלכים פנימיים לעוצמה אמיתית ב-DLP, והמשיכו לקרוא, כי אנחנו הולכים להתעמק בתרחישי השימוש הקריטיים האלה.

שמירה על דוחות כספיים חסויים בתוך הארגון

דמיינו שצוות הכספים מפיק דוח רווחים עם תווית הרגישות “Highly Confidential”. התווית הזו אוכפת הצפנה ונועלת את ההרשאות, כך שרק מנהלים נבחרים יוכלו לפתוח את הקובץ, גם אם הוא הגיע בטעות לתיבת הדואר של מישהו אחר.

במקביל, מדיניות DLP עוקבת אחר קבצים עם התווית “Highly Confidential” וחוסמת אוטומטית ניסיונות להעביר אותם הלאה או לשתף אותם החוצה, בדואר, ב-Teams או ב-SharePoint. אם מישהו ינסה לשתף את הקובץ עם שותף חיצוני, המערכת תעצור את הפעולה מיד, ותגן מפני דליפות בשוגג ומפני גניבת מידע מכוונת כאחד.

מיילים פנימיים נשארים פנימיים הודות לשילוב של תיוג ו-DLP

מיילים פנימיים לעיתים קרובות נושאים דיונים רגישים או מידע עסקי קנייני. באמצעות תווית הרגישות “Company Restricted”, המייל מתויג אוטומטית כך שרק עמיתים בתוך הארגון יוכלו לקרוא או להעביר אותו הלאה.

שלבו זאת עם מדיניות DLP המותאמת להודעות פנימיות: אם עובד ינסה להוסיף כתובת דואר חיצונית לשרשור או להעביר את ההודעה החוצה, ה-DLP יזהה את הפעולה ותיחסם מיד. כך תקשורת חסויה לא תחצה את גבולות הארגון בטעות או בניגוד למדיניות החברה.

ניהול אוטומטי ותצורה מתקדמת ב-Microsoft Purview

ככל שהארגון גדל, או כשהעבודה מרחוק מתפשטת, בקרות אבטחה ידניות פשוט לא מספיקות. כאן נכנס לתמונה עולם האוטומציה והתצורה המתקדמת, שבו Microsoft Purview מאפשר להרחיב את הגנת המידע באמצעות כללים שפועלים מעצמם ומשתלבים היטב בסביבות מורכבות.

הסעיף הזה מציג יכולות כמו תיוג אוטומטי, שמשתמש בלמידת מכונה או בכללים מותאמים אישית כדי לאתר ולסווג תוכן רגיש עוד לפני שאדם נוגע בו. נבחן גם הרחבה של הגנות DLP ותוויות רגישות למקומות שאולי פספסתם, כמו משתמשי אורח מחוץ לדומיין שלכם, או אפליקציות צד שלישי המחוברות ל-Microsoft 365 שלכם.

אם אתם מתמודדים עם “shadow IT”, גישת אורחים או בעיות בענן היברידי, שליטה בכלים המתקדמים האלה תעניק לכם יתרון בלי לטבוע בעבודה ידנית. ואם אתם תוהים לגבי אוטומציה עם סקריפטים וממשל, התחילו מנושאים כמו "operationalizing M365 with PowerShell" ככנקודת כניסה. גם אם חלק מהדפים מחזירים 404, מסע האוטומציה נמשך.

איך מדיניות תיוג אוטומטי מגנה על תוכן רגיש באופן אוטומטי

תיוג אוטומטי ב-Microsoft Purview מסיר מהדרך את הניחושים הידניים, על ידי שימוש בכללים או בסריקה חכמה כדי לסווג תוכן ברגע שהוא נוצר או מועלה. אפשר להגדיר מדיניות שמחפשת דפוסים, כמו מספרי תעודת זהות או ביטויים כמו “confidential financial report”, ולהחיל באופן אוטומטי את תווית הרגישות המתאימה על מסמכים, מיילים או הודעות Teams.

התהליך יכול לפעול ברקע בשקט, או להציג למשתמשים בקשה לאשר או לשנות את התווית. מנהלים מגדירים כללים לפי דרישות ציות (HIPAA, GDPR וכדומה), כך שההגנה על מידע קריטי מתבצעת כמעט ללא עיכוב. מדיניות התיוג האוטומטי יכולה להשתמש בתבניות מובנות, במילות מפתח, או להסתמך על מנועי הלמידת מכונה של Microsoft כדי לזהות הקשר שחורג ממילות מפתח בלבד.

יש מגבלות: זיהוי אוטומטי של תוויות עובד בצורה הטובה ביותר על תוכן מנוהל בענן, ועלול לפספס קבצים המאוחסנים מקומית או בפורמטים שאינם נתמכים. עם זאת, לצורך עקביות והרחבה, אוטומציה זו היא עמוד השדרה של הגנה מודרנית על מידע, והיא סוגרת את הפערים שבהם שגיאה אנושית או תהליכי עבודה ישנים עלולים אחרת לאפשר למידע רגיש לחמוק.

הרחבת הגנות DLP ותוויות רגישות לאפליקציות צד שלישי ולאורחים

סביבת העבודה המודרנית אינה כוללת רק עובדים פנימיים על מחשבים ארגוניים; היא כוללת גם קבלנים חיצוניים, שותפים ואפליקציות המשולבות בענן שלכם. Microsoft Purview התקדמה, ומאפשרת לאכוף DLP וסיווג באמצעות תוויות רגישות גם כאשר הקבצים נגישים מחשבונות אורח או דרך אינטגרציות של צד שלישי.

הגדרות מדיניות מתקדמות מאפשרות כעת ל-IT להחיל את אותה לוגיקה של סריקה והגנה, ללא קשר לזהות הגולש או למיקומו. כך אתם נשארים מוגנים ככל שהגבולות העסקיים הופכים מטושטשים יותר, ומונעים שיתוף לא מורשה, גם הרבה לאחר שפרויקט עם שותף מסתיים. להבנה מעמיקה יותר של הסיכונים הכרוכים בחשבונות אורח לא מנוהלים, ומדוע הממשל חייב לחול על כל המשתמשים, קראו את הסכנה הסמויה של חשבונות אורח ב-M365 לקבלת עצות מעשיות ואסטרטגיות לניהול מחזור החיים.

שימוש ב-DLP ותוויות רגישות יחד

השתמשו בהנחיות DLP של Microsoft Learn ובתיעוד העדכני על תוויות רגישות כדי לוודא את ההתנהגות הנתמכת עבור כל שירות.

שאלות נפוצות

האם תווית יכולה להחליף מדיניות DLP?

לא. תוויות ו-DLP פותרים בעיות קשורות אך שונות. תכנון נכון משתמש בכל אחד במקום המתאים לסיכון הנתונים ולמסע המשתמש.

מדוע משתמשים רואים אזהרות מדיניות בלתי צפויות?

בדקו בדיוק את התוכן, הפעולה, השירות ותנאי המדיניות. השתמשו בבדיקות ובהנחיות ברורות למשתמשים, במקום להחליש את הבקרות באופן עיוור.

🎧 כדאי גם להאזין ל

הפרקים האלה הופכים את ההבדל בין סיווג למניעה לפרקטי.

• Microsoft Purview Information Protection – Simply Explained מתמקד בתוויות, בסיווג ובהגנה מתמשכת על נתונים.
• Microsoft Purview Data Loss Prevention (DLP) – Simply Explained מכסה תכנון מדיניות ומניעת העברה מסוכנת של נתונים.
• Microsoft Purview – Simply Explained מחבר את שתי הבקרות לפלטפורמת הציות והממשל הרחבה של Microsoft.

נבדק לאחרונה: יולי 2026. ההתנהגות של מדיניות Purview משתנה בין שירותים ולאורך זמן.